צפון (מחוזי) 272-12 התובע הצבאי נ' טוראי עלי

הנאשם מורשע, על פי הודאתו, בעבירה שעניינה שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955, בהתאם לכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים.

ניתנה והודעה היום, 10 באוקטובר 2012, כ"ד בתשרי התשע"ג, בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.

­­­­­___________                       ____________                ____________

שופטת                                       אב"ד                              שופטת

גזר דין

הנאשם, טוראי וואל עלי, הורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה שימוש בלתי חוקי בנשק על כך שביום 31/05/2011 במהלך משימת שמירה בבסיס אלמ"ר xxx ירה כדור בודד לעבר שוק רגלו השמאלית באמצעות נשקו האישי וזאת במטרה לפסול את עצמו משירות צבאי.

מהפרטים הנוספים עולה עוד כי בתקופה הרלוונטית שירת הנאשם כמאבטח מתקנים במפקדת א"א xxx. החקירה נפתחה לאחר שנתקבלה הודעה מיחידתו של הנאשם אודות האירוע. מחומר החקירה עולה כי בעקבות הירי פרק קצין האג"ם את נשקו את הנאשם ממנו נפלט כדור 5.56 מ"ל. יצוין כי מספר חודשים עובר לאירוע אמר הנאשם לחבריו ליחידה כי הוא אינו מתכוון להישאר זמן רב ויעשה משהו גדול שכולם ידעו עליו.בעקבות המעשה פונה הנאשם לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בנהריה. ביום 23/08/2011 פוטר הנאשם משירות צבאי.

הנאשם התגייס לצה"ל ביום 16/12/2010 במסגרת מסלול "מעלה". עיון בתדפיסו האישי מלמד כי הנאשם השלים 9 שנות לימוד בלבד. הנאשם שובץ כמאבטח מתקנים באלמ"ר xxx. אין לחובתו עבירות משמעת משירותו הצבאי.

הנאשם העיד בפנינו וסיפר כי ביצע את המעשה לאחר שלא זכה במשך מספר חודשים לקבלת טיפול ת"ש, משביע רצון מבחינתו, ביחידתו. הנאשם הציג מסמכים – ס/1 המלמדים על מצבו הרפואי הלקוי של אביו. עוד שמענו מפי הנאשם כי במשפחה מצוקה כלכלית וכי הנאשם סייע למשפחה מבחינה זו, מעת לעת כאשר מצא עבודה.

התביעה הצבאית עתרה כי נשית על הנאשם עונש מאסר מכביד לתקופה ממושכת ובכליאה ממשית. התובע המלומד סרן חלבני עמד על נסיבות החומרה במקרה זה דהיינו עובדה כי הנאשם נטל נשק שניתן לו לצורך ביצוע משימה צבאית על מנת לעשות דין עצמי מתוך מטרה פסולה לזכות בפטור משירות צבאי ואף הצליח לזכות בפטור האמור. עוד ציין התובע את העובדה כי הנאשם תיכנן את המעשה היטב ואף הודיע על כוונתו לחבריו ליחידה וכי אין מדובר באירוע ספונטני שנבע ממצוקה רגעית.

מנגד, עתר הסנגור המלומד, עו"ד דאהר, כי לא נמצה את הדין עם הנאשם זאת במיוחד נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר לתפיסתו לא זכו למענה הולם ביחידה, השיהוי שחל בהגשת כתב האישום, העובדה כי הנאשם פוטר בינתיים בשירות צבאי והחל את דרכו בחיים האזרחיים ובשים לב להודאתו של הנאשם ולחרטתו הכנה.

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם. הנאשם נכשל בעבירה חמורה אשר מסכנת חיי אדם. כלי הנשק מופקדים בידי החיילים לצורך מילוי משימות המוטלות עליהם ולשם הגנה ולשם כך בלבד, ואין לקבל שימוש בנשק בנסיבות אחרות, בוודאי שלא לשם השגת מטרה פסולה כפי שעשה הנאשם.

בהידרשנו לנסיבות המקרה, חומרת העבירה, נסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם סברנו כי במקרים כגון אלו מתחם הענישה הראוי הינו של מאסר בפועל לתקופה שבין 3 – 5 חודשים. בקביעה זו, נתנו דעתנו לפסיקת בית הדין הצבאי לערעורים במקרים דומים. יחד עם זאת, נציין כי במקרים בהם משתחרר נאשם מן השירות וחל שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום יש להקל במידת עונשו של הנאשם, ולו בתוך מתחם הענישה. בענייננו אכן חל שיהוי שכזה.

עוד התחשבנו בכך שהנאשם לא הציג מסמכים המלמדים על השלכות הפציעה על חייו דהיום. אף לא הוצגו בעניינו של הנאשם מסמכים המלמדים על מצוקה נפשית כעת או במהלך שירותו הצבאי. פועל יוצא של היעדר ראיות בהקשר זה, כי לא ניתן ללכת כברת דרך משמעותית לטובת הנאשם מתוך שיקולים של שיקום.

עוד נציין כי הנאשם הודיע במפורש כי הוא אינו מעוניין לרצות את עונשו, או חלקו, בדרך של עבודה צבאית.