צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' א. דורי בניה בע"מ ואח'

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית – השופטת ר' רונן) בתנ"ג 27111-08-14 מיום 18.9.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להצטרף כמבקשת להליך בקשה לאישור תביעה נגזרת.

החלטת בית המשפט המחוזי

2. המשיב 15, ירון עזיזי, הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המשיבה 1, חברת א. דורי בניה בע"מ (להלן: דורי או החברה). באותה עת היה עזיזי בעל מניות בחברה; עניינה של הבקשה – טענה בדבר חלוקה אסורה שבוצעה בחברה. בחודש יולי 2016 הפכה החברה לחברה פרטית, ועזיזי חדל להיות בעל מניות בה. לפיכך, כך ציין בית המשפט המחוזי, נקבע בהחלטה קודמת כי על בא-כוחו של עזיזי לאתר תובע חלופי שיבוא בנעליו של עזיזי כתובע בתביעה הנגזרת.

3. לאור החלטה זו, עתרה המבקשת – צנציפר חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (להלן: צנציפר) – להצטרף להליך כמבקשת. צנציפר טוענת כי היא נושה של החברה, ועל כן היא רשאית לנהל את הליך התביעה הנגזרת. טענה זו נסמכת על כך שצנציפר רכשה מחברה יזמית נכס, במגדל משרדים בתל-אביב, שנבנה על-ידי דורי. צנציפר קיבלה כתב התחייבות לתיקון ליקויים, שבו התחייבה דורי כלפי צנציפר בהתחייבות ישירה לתקן את כל הליקויים והפגמים שיתגלו, אם יתגלו, בנכס, לתקופה של 10 שנים.

4. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת צנציפר על יסוד הקביעה שהיא אינה בגדר 'נושה' של דורי, לצורך דיני התביעה הנגזרת. בית המשפט עמד על כך שהליך של תביעה נגזרת הוא הליך חריג בדיני החברות; קל-וחומר כאשר מדובר בהליך המנוהל על-ידי נושה, שאז ניתן לעשות כן על סמך העילה של חלוקה אסורה בלבד. כיוון שכך, יש לפרש חריג זה בצמצום, כך שעצם ההחזקה בכתב התחייבות כמתואר, אינה הופכת את האוחז בו לנושה לעניין זה. כתב ההתחייבות אינו מקנה זכות כספית, אלא מחייב את דורי לבצע תיקונים (ורק אם לא יבוצעו – ניתן לתבוע פיצוי כספי). צנציפר לא טוענת כי התגלו ליקויים בנכס שרכשה, וממילא אינה טוענת כי פנתה לחברה בדרישה לתיקונם. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות אותה כנושה של החברה כמובנו בדיני התביעה הנגזרת. זאת, מבלי לקבוע מסמרות בנוגע להיקפו של המונח 'נושה' במצבים ובהקשרים אחרים. לפיכך, נדחתה בקשתה של צנציפר והוטל עליה לשאת בהוצאות המשיבים לבקשה.

           על כך הגישה צנציפר את בקשת רשות הערעור שלפנַי.

בקשת רשות הערעור

5. בבקשתה טוענת צנציפר, כי משעה שהדין מכיר בזכותו של נושה לנהל הליך תביעה נגזרת בעילה של חלוקה אסורה, הרי שיש לבחון את הגדרתו של נושה לעניין זה בהתייחס לתכליתם של דיני החלוקה. סעיף 302(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כי חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה, "ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן". מכיוון שדיני החלוקה אמורים להגן על נושי החברה מפני החשש שמא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם, הרי שהגדרת נושה לעניין זה היא כל אדם שהחברה נטלה על עצמה כלפיו חבויות – קיימות וצפויות.

6. לטענת צנציפר, כתב ההתחייבות שברשותה, שבמסגרתו נטלה דורי על עצמה אחריות רבת שנים למבנה שבנתה, בא בגדר 'חבויות קיימות וצפויות'. חברה רשאית לבצע חלוקות רק אם היא עומדת במבחן יכולת הפרעון, שנועד לוודא כי חבויותיה כלפי אחרים לא תיפגענה. בכלל זה, עליה לבחון אם החלוקה עלולה לפגוע במי שהיא נושאת כלפיו באחריות. אם לא פעלה כך, הרי שמי שהחברה אחראית כלפיו רשאי לפעול להשבת כספי החלוקה, באמצעות הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. משכך, סבורה צנציפר, שגה בית המשפט בכך שלא איפשר לה לבוא בנעליו של עזיזי ולנהל את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.