צנעני נ' הועד המחוזי של לשכת

החלטה

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 14.10.10, בגדרה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין מיום 10.8.10. לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב, כמו גם בתשובת המבקש לתגובה הנ"ל, ובהתייחס למכתבו של המבקש לב"כ המשיב, מיום 28.10.10, אין מנוס אלא לדחותה.

ראשית, בית המשפט כבר אמר את דברו – הן בפסק הדין והן בהחלטה לבטלו, ומשכך, סיים את מלאכתו. ככל שברצונו של המבקש לערער על כך, יפעל בהתאם לדין.

שנית, למעלה מן הצורך ולגופו של עניין, אין בבקשה כדי להוות שינוי נסיבות או להצדיק את השבת הגלגל לאחור. טיעוניו של המבקש כבר נדונו ונדחו, ואין אפוא כל הצדקה לשוב ולדון בהם פעם נוספת. באשר לבקשה להארכת מועד שצורפה לבקשה, הרי שאין לקבל, בשום צורה או אופן, בקשה על תנאי, המהווה דוגמא נוספת לכך כי המבקש טרם נטל אחריות מלאה על מעשיו, כמו לא היה מודע להם. ודוק: כותרת הבקשה נוסחה באלו המילים: "בקשה להארכת המועד להגשת ערעור (אם אכן איחר המבקש בהגשתו)". כך או אחרת, אין באמור בבקשה להארכת מועד כדי לשנות החלטתי זו.

שלישית, המבקש מכנה את עצמו בבקשה כמי שנתון ב"בלבול עצום" (סעיף 5 לבקשה). בתשובתו לתגובת המשיב לבקשה אף כינה עצמו "בר מינן משפטי, השרוי בליקוי מאורות". המילים אכן גבוהות ומעוררות אמפתיה. ברם, אין בכוחן להסיר ממנו אחריות בסיסית הרובצת על כל מי שעניינו נדון בערכאות. המבקש דבק בשיטתו לילך סחור, כאמור בהחלטתי מיום 14.10.10, ובתוך כך מתח את הגבולות יתר על המידה, באופן שאינו מאפשר לילך לקראתו.

בית המשפט מודע היטב להשלכות החלטותיו על המבקש, אך במקרה זה אין למבקש להלין אלא על עצמו. החלטת בית המשפט מיום 14.10.10 מדברת בעד עצמה, ואין מקום להפכה.

לאור המקובץ לעיל, הבקשה, אפוא, נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"א, 03 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: