צנטר ואח' נ' ביטון

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, מעשה בית דין והעדר יריבות.

מדובר בתביעה כספית, שהוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, להרמת מסך. התביעה הוגשה על ידי המשיבים (להלן: התובעים) כנגד המבקש (להלן: הנתבע).

על פי הנטען, בתאריך 17.6.05 ובתאריך 4.12.05 התקשרו התובעים עם חברת ר.ב.א. עץ אלומיניום בע"מ (להלן: החברה) באמצעות מנהלה – הוא הנתבע, שאף היה בעליה. החברה התחייבה לבצע עבור התובעים עבודות אלומיניום בבתים צמודי קרקע ביישוב צוקים שבערבה.

נטען, כי התובעים שילמו כספים לחברה, באמצעות הנתבע, בגין העבודות אולם אלה לא בוצעו. כתוצאה מההפרה נותרה החברה חייבת לתובעים סך של 139,788.90 ש"ח נכון ליום 3.5.2007.

עוד נטען, כי הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ונטל את כספי התובעים ביודעו כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלקחה על עצמה. זו גם הסיבה, לשיטת התובעים, שהנתבע לא הוכרז כפושט רגל בהליך מאוחר יותר.

זה המקום לציין, כי בתאריך 12.12.07 הגישו התובעים תביעה (ככל הנראה דומה, עותק מכתב התביעה לא צורף) כנגד החברה וכנגד הנתבע וזאת במסגרת ת.א. (שלום חיפה) ת.א. 20620/07. במסגרת תביעה זו, ניתן פסק דין כנגד החברה בתאריך 28.2.08, בעוד שהתביעה כנגד הנתבע נמחקה בפסק דין מיום 17.11.11, וזאת בשל העובדה שהתובעים לא קיימו את החלטות בית המשפט בהקשר להגשת מסמכים מטעמם.

עוד בטרם נמחקה התביעה כנגד הנתבע, ביום 20.1.08, עוכבו ההליכים כנגדו, וזאת בהתאם לצו עיכוב הליכים שניתן בתאריך 1.7.07 (פש"ר מחוזי חיפה 554/07). בהמשך, בוטל צו הכינוס, ההליכים במסגרת ת.א. 20620/07 חודשו, עד שבסופו של דבר, כאמור לעיל, נמחקה התביעה כנגד הנתבע.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן וכן בקשה לדחייה על הסף, במסגרתן העלה בין היתר שלוש טענות לדחיית התביעה על הסף:

הראשונה, כי התביעה התיישנה הואיל וההסכמים נחתמו בשנת 2005 בשני מועדים, 17.6.05 ו- 4.12.05 בעוד שהתביעה דנן הוגשה בתאריך 12.12.2012. משכך, חלפו להם למעלה מ 7 שנים מאז שנוצרה, לשיטת הנתבע, עילת התביעה.

השניה, כי פסק הדין מיום 17.11.11 מקים מעשה בית דין החוסם את התובעים מהגשת התביעה דנן.

השלישית, העדר יריבות הואיל והנתבע הינו ישות נפרדת מהחברה החייבת. נטען, בהקשר זה, כי לתובעים אין כנגד הנתבע עילת תביעה שכן הוא מעולם לא ערב להתחייבויות החברה כלפיהם.

מנגד, טענו התובעים את הטענות הבאות:

ראשית, התביעה לא התיישנה שכן הפרת ההסכמים התרחשה רק בראשית חודש ינואר 2007 עת הבינו כי הנתבע הוליך אותם שלל וכי החברה לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה.

שנית, מחיקת התביעה בשנת 2011 אינה מהווה מעשה בית דין.

בנוגע לעילת הרמת המסך, הרי שיש בידי התובעים, לשיטתם, די ראיות ונימוקים שיש בהם כדי להביא לקבלת התביעה.

דין הבקשה להידחות.

באשר לטענת ההתיישנות, לנוכח עילת התביעה שהיא הרמת מסך, הרי שהמועדים הרלוונטיים אינם אלה אליהם הפנה הנתבע, אלא - על פני הדברים - המועד בו הופרו על פי הטענה ההסכמים על ידי החברה וכן המועד בו גילו התובעים כי הנתבע פעל בחוסר תום לב והתנהג באופן שמקים לזכותם עילה להרמת מסך.

באחד המסמכים שצורפו לבקשת הרשות להתגונן (נספח ז' לבקשה) עולה כי בתאריך 24.1.07 עדיין לא היו אמורות עבודות הביצוע להתחיל.

משכך, על פני הדברים, גם לפי מועד זה (שמטבע הדברים הינו מוקדם למועד בו יכולים התובעים לטעון כי נתגלתה להם עילת הרמת המסך), אין בסיס לטענת הנתבע.