צמצום תקופת המעצר של העורר

בתאריך 23.12.07 החליט בימ"ש קמא להאריך את מעצר העורר ב-12 ימים נוספים. על החלטה זו מבקשת הסנגוריה לערור, נשוא הדיון שלפניי.

בטענותיה בכתב ובע"פ, עמדה הסנגוריה על מספר טענות עיקריות. בראשונה, ביקשה לקבוע כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו, ושגה בשיקול הדעת עת האריך את מעצר העורר לתקופה כה ארוכה. עוד טענה, כי לא היה מקום כלל ועיקר להיענות לבקשת גורמי החקירה, הואיל ואין מדובר בהתפתחות חדשה ודרמטית אשר מחייבת מעצר כה ארוך. מן הדין, כך לטענת הסנגוריה, להעביר את תיק החקירה לתביעה הצבאית ולהזדרז בקבלת החלטה בעניינו.

על כל אלו, הכבירה הסנגוריה בטענות, אחת דיונית ואחת טכנית. לעניין הדיוני אתייחס בהמשך, אולם, לטענה הטכנית סברתי כי אין זה מן הראוי להתייחס בנסיבות אלו, ועל כן, הנני ממליץ לסנגוריה לפנות בכתב לגורמים הראויים ולקבל את עמדתם.

בחנתי בדקדקנות רבה את החומר החסוי שהונח לפניי, את מסגרת החקירה ואת ההתקדמות שיש בה בעת האחרונה, והגעתי למסקנה כי אין מקום בשלב זה להורות על שחרור העורר, אולם, מצאתי מקום לצמצמם במידת מה את תקופת המעצר שאושרה ע"י ערכאה קמא.

כבר בראשית הדברים, אבקש להסיר מעל הפרק את הדיון בטענתו הדיונית של הסנגור הנכבד. בעררו, קבל הסנגור כי נציג משטרת ישראל לא השיב על שאלותיו כדבעי והסתתר מאחורי מעטה סודיות מיותר. אגב כך, קבל הסנגור אף כנגד ביהמ"ש, כשזה נמנע מלהעיר לנציג המשטרה כי מחובתו להשיב ככל שיידרש. לא התרשמתי כי כך היו פני הדברים בדיון. קראתי בעיון רב את פרוטוקול הדיון, והשתכנעתי כי הסנגוריה הצליחה לקבל מסגרת עובדתית ראויה למדי. מעטה הסודיות כביכול, מאחוריו עמד נציג משטרת ישראל, לא לחינם היה, שכן, לא היה ביכולתו לפרט מעבר למה שפרט. פירוט נוסף רק יזיק לאינטרס הציבורי, פעמים אף יזיק הזק מרובה לעורר עצמו, ועל כן, ראויה היא הפרקטיקה המשאירה עניין זה לשיקול דעתו של השופט היושב על מידין.

ככלל, כשמדובר בחירותו של אדם, אין ביהמ"ש  מחליט על שלילת חירות זו ביד קלה. אם ביקשה הסנגוריה לכוון לקלות ההחלטה בערכאה קמא, אינני מקבל רושם זה כלל ועיקר. בעקרונם של דברים, בוחן ובודק ביהמ"ש את התשתית העובדתית אשר מבססת את החשד ואת התשתית הראייתית אשר התגבשה בעניינו עד עתה, ומחליט כלום יש הכרח במעצרו וכלום יהיה ממש בקיומה של חקירה נוספת. בדרך זו נקט בימ"ש קמא, ועל כן, אינני יורד לסוף דעתה של הסנגוריה כשתקפה את מלאכתו.

בל נטעה בהחלטה זו, אשר הינה פרי איזון זכויות העורר בראש ובראשונה, לבין האינטרס הציבורי והצורך למנוע כל הפרעה ועיכוב מיותר בחקירה עצמה. אין כל ספק, כי אף במסגרת זו יש להביא בחשבון את תקופת המעצר בה מוחזק החשוד, ואת שורת הפעולות האופרטיביות הנדרשות מעתה ואילך.

בנסיבות הקיימות, מצטרף אני להחלטת בימ"ש קמא ולהכרעתו, אולם, כדי לבטא ביתר שאת וביתר תוקף את הצורך בסיומה של החקירה, החלטתי להתערב בהחלטת בימ"ש קמא ולצמצם במידה מסוימת את התקופה ש"העניק" ביהמ"ש להמשך החקירה עד סיומה. על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של העורר ב-10 ימים נוספים בלבד. למען הסר ספק, תמנה תקופה זו החל מיום 23.12.07.

ניתנה היום, 27 בדצמבר 2007, י"ח בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: