צלניק נ' שלג ואח'

פסק דין

1.זוהי תובענה להורות על רישום זיקת הנאה לטובת התובע על השטח המסומן בצהוב בתצ"א שהוגשה וסומנה כמוצג ת/3, וכן להורות לנתבעים להסיר את יציקת הבטון מהשביל המוביל לאותו שטח.

סעד זה הוא הסעד שהתבקש בסיכומי התובע, בניגוד לסעדים המבוקשים בכתב התביעה. משכך הם פני הדברים, אני רואה את התובע כמי שויתר על שאר הסעדים שביקש בכתב התביעה וצמצם את עתירתו לסעד האמור לעיל, כאמור בסיכומיו.

2.התובע, הינו הבעלים של עסק להשחזה תעשייתית והוא השוכר של בית עסק הנמצא בתת חלקה 25/78 בגוש 8235, ברח' המסגר 14 בנתניה.

בתחילה שכר התובע את אחת היחידות בבניין לצורך עסקו, וכיום הוא הבעלים הרשום של תת חלקה 25 בבניין, שם הוא מנהל את בית העסק שלו.

התובע שכר את בית העסק החל מתחילת חודש מאי 1978, ולטענתו, מאז ולמשך תקופה העולה על 30 שנה עשה שימוש בשטח המסומן בצהוב בת/3 לצורך החניית מכוניתו.

הנתבעים הינם הבעלים של תת חלקה 18 בבניין ששטחה 1 מ"ר, אך אליה צמודים 505.7 מ"ר הנמצאים בחצר האחורית של הבניין – שם החנה התובע את מכוניתו במהלך השנים.

הנתבעים רכשו את זכויותיהם במסגרת הליך כינוס נכסים לצורך מימוש משכון, אשר התנהל בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב. הסכם הרכישה נחתם בשנת 2007.

3.לטענת התובע הוא אכן שכר את המבנה החל מחודש מאי 1978, אך קיבל את החזקה בו כחודש או חודשיים קודם לכן לצורך התארגנות במקום וכי מרגע שקיבל את החזקה, החל להחנות את מכוניתו באותו שטח האמור לעיל.

4.בסעיף 8 לכתב ההגנה כפרו הנתבעים באמור בסעיפים 3 ו-4 לכתב התביעה ובכך יצאו ידי חובתם לכפור בטענת התביעה העיקרית, לפיה החנה התובע את מכוניתו בתוך אותו שטח במהלך 31 השנים האחרונות.

לפיכך, אני דוחה את טענת התובע כאילו הנתבעים הסכימו לטענתו העובדתית בדבר החניית מכוניתו במקום במהלך 30 השנים האחרונות.

5.אין מחלוקת שעל התובע להוכיח את כל העובדות הרלבנטיות לצורך קבלת הסעד המבוקש.

לכן, חובה היה על התובע להוכיח כי עשה שימוש רצוף במשך 30 שנה באותו תא שטח לצורך החניית מכוניותיו.

לטעמי, כשל התובע במשימתו זו.

6.התובע לא הצליח להראות כי היה הבעלים של כלי רכב בשנת 1978.

במהלך דיון ההוכחות הוגש מטעם הנתבעים ספק התקבולים והתשלומים של התובע וסומן נ/2.

באותו מסמך, בטור המיועד לרישום התשלומים (הוצאות העסק), ישנו מקום מיוחד לרישום הוצאות עבור רכב ורכישת ציוד. רק בחודש פברואר 1979 מופיע רישום ראשון של רכישת סולר ושמן, ובחודש מרץ 1979 מופיע רישום של רכישת צמיגים ושמן מנוע. כמו כן באותו חודש יש רישום של הוצאה בגין תיקון מנוע. לפני מועד זה אין כל אזכור להוצאה כלשהי הכרוכה ברכישת רכב, או בשימוש בו.

התובע אמנם העיד כי הוא בעלים של כלי רכב באופן רצוף החל מ-1967, אך לבד מעדותו זו לא הביא כל ראיה לטענה האמורה.

בעניין זה, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין. מאחר ומדובר בלב העניין, ראוי היה שהתובע יביא ראיות תומכות לטענתו זו – ראיות שבנקל ניתן היה להציג.

התובע יכול היה להזמין עדים שיעידו על רציפות הבעלות ברכב בשנים הרלבנטיות. כמו כן יכול היה להביא רישומים ממשרד התחבורה המעידים על בעלות שלו בכלי רכב באותן שנים.