ציקאשוילי נ' באסם

פסק דין

עסקינן בתביעה לתשלום דמי שכירות, ארנונה וחשמל.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע שכר מאת התובעת חנות הנמצאת ברח' אשכול 14/9 בנהריה (להלן – "החנות") עפ"י הסכם שתוקפו מיום 1/1/04 ועד ליום 31/12/04.

לפי תנאי ההסכם, דמי השכירות החודשיים עמדו על 300 דולר כערכם בש"ח, אותם התחייב הנתבע לשלם כל ראשון לחודש. כמו כן ולפי תנאי ההסכם, הנתבע התחייב לשלם ארנונה והוצאות בגין צריכת חשמל בכל תקופת השכירות.

אין חולק, כי הנתבע עמד בתשלומי דמי השכירות עד סוף חודש 08/2004, וכי מתחילת חודש 09/2004 נמכרה החנות לאחותו של הנתבע לפי הסכם מכר שנחתם עם התובעת, או אז הפסיק הנתבע לשלם דמי שכירות אף שהמשיך להחזיק בחנות.

לימים התגלע סכסוך בין התובעת לבין הקונה, שהיא כאמור אחותו של הנתבע, לאחר שהאחרונה הספיקה כבר לשלם לראשונה חלק מהתמורה. סכסוך זה הגיע לפתחו של בית המשפט השלום בקריות בתביעה אשר הוגשה על ידי אחותו של הנתבע כנגד התובעת (ת.א. 1989/05). בפסק הדין אשר ניתן ביום 23/12/07 הורה בית המשפט על ביטול עסקת המכר והשבת הכספים ששולמו על ידי האחות.

זה המקום לציין, כי בעקבות בקשה למתן סעד זמני אשר ננקט בהליך הנ"ל, מפתחות החנות הוחזרו לידי התובעת ביום 28/7/05, ומכאן שהחזקה בפועל בחנות הוחזרה לתובעת עוד לפני מתן פסק הדין.

במסגרת התביעה דנן עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום דמי שכירות מיום 1/9/04 ועד ליום 28/7/05, מועד החזרת החזקה בחנות, לפי 300 דולר לחודש, אף שהסכם השכירות אשר נחתם עם הנתבע אמור היה להסתיים אלמלא עסקת המכר ביום 31/12/04.

כמו כן עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום הוצאות בגין צריכת חשמל והארנונה לכל התקופה שמיום תחילת השכירות ועד למועד החזרת החזקה בחנות.

הנתבע הכחיש את זכאותה של התובעת לתשלום דמי שכירות בטענה, כי בגין התקופה אליה מתייחסת התביעה לא היתה לה בחנות זכות כלשהי, ובטענה כי לאחר יום 31/12/04 התביעה אמורה להתייחס, אם בכלל, לדמי שכירות ראויים, מה שלא נתבע בגדר התביעה דנן.

עוד טוען הנתבע, כי נהג לשלם לתובעת בכסף מזומן את הסכומים המתחייבים ממנו בגין ארנונה וחשמל, וזאת במועדים בהם הגיעה אליו כדי לקבל לידיה את דמי השכירות. הנתבע הוסיף וטען, כי המסמכים עליהם מתבססת התביעה בגין שני רכיבים אלה אין בהם כדי להעיד על קיומו של חוב הנובע בהכרח מהתקופה בה החזיק בחנות.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו בנה של התובעת, מר נודארי ציקאשוילי, וכן הנתבע בעצמו, והצדדים צירפו מסמכים הנוגעים לעסקת המכר ולהליך המשפטי אשר התנהל בבית משפט השלום בקריות.

אפתח את הדיון במחלוקת הנוגעת לדמי השכירות.

הזכות של התובעת לתבוע תשלום דמי שכירות מכוח ההסכם, או דמי שכירות ראויים לתקופה שלאחר תום ההסכם – מה שאין בתביעה שלפניי - נגזרת כמובן מהזכויות שלה בחנות באותה תקופה.

מהמסמכים אשר צורפו לתיק עולה, כי התובעת מכרה את זכויותיה בחנות והחזקה בה הועברה לקונה, אחותו של הנתבע, החל מתחילת חודש 09/2004, כאמור בהסכם המכר. אומנם עסקת המכר בוטלה בסופו של יום על ידי בית המשפט, אך העיקר לענייננו הוא שבית המשפט באותו הליך לא הצהיר על בטלות ההסכם, אלא הורה על ביטולו זמן רב לאחר שהנתבע פינה כבר את החנות. ומכאן, שלגבי כל התקופה עד למתן פסק הדין, הסכם המכר היה שריר וקיים, ומתוקף כך ברור כי לגבי התקופה הרלוונטית לתביעה דנן, התובעת לא היתה הבעלים ולא היתה המחזיקה בחנות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לתשלום דמי שכירות.

ומה לגבי הוצאות חשמל וארנונה?

התובעת צירפה חשבון של חברת החשמל על סך של 1,840 ש"ח בגין צריכת חשמל בחנות. דא עקא, שחשבון זה הודפס ביום 1/1/06 והפרטים הרשומים בו מתייחסים לצריכת חשמל לתקופה מסוימת מחודש 12/2005, זמן רב לאחר החזרת החזקה בחנות לידי התובעת.