ציפרוט נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופט מאושר), בתיק 3264-10-12 מיום 30.12.12, אשר ניתן בהעדר המערער, והחלטה מיום 10.1.13 הדוחה בקשה לבטלו.

כתב האישום ייחס למערער עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בכך שביום 23.8.11 נהג בשטח עירוני במהירות של 84 קמ"ש חלף 50 קמ"ש המותרים. המערער לא התייצב לדיון במשפטו, ולכן נשפט בהעדר, ונדון לעונשים של פסילה בפועל בת 30 יום, קנס כספי ופסילה מותנית. בקשה לביטול פסק הדין, בטענות לפיהן לא זומן כדין, בפרוטוקול לא נרשם שמו של התובע, תנאי המדידה היו גבוליים, והעונש חמור מדי יחסית לעברו ולמידת ההפרזה, נדחתה. בית משפט קמא עמד על כך, שהזימון להליך היה כדין, והמערער אף חתם על הדו"ח, אין רלוונטיות לאי רישום שם התובע, לא הוצגה טענת הגנה לגופו של עניין, ולא נגרם עיוות דין בגין העונש שהושת עליו, נוכח חומרת העבירה ועברו של המערער.

המערער מלין על כך, וחוזר בכתב הערעור על הטענות שנטענו בבקשה לביטול פסק דין. עוד מוסיף הוא וטוען, כי בנסיבות העניין הופלה לרעה ביחס לנהגים אחרים אשר התייצבו למשפט, ואילו היה מתייצב, היה יכול לסיים את העניין בהסדר טיעון של קנס ופסילה מותנית, נוכח החריגה הקטנה, של 5 קמ"ש מברירת המשפט. עוד טען, כי הוא עוסק לפרנסתו בנהיגה, ומצבו הכלכלי קשה. על כן, הפסילה תפגע קשות בפרנסתו. בדיון הוסיף המערער ועתר להפחתת הקנס, לאחר שהיה 25 יום בשלילה ונגרם לו נזק כלכלי כבד.

ב"כ המדינה עתר לדחות את הערעור, בשים לב להעדר סיבה לאי ההתייצבות, או עיוות דין, נוכח המהירות הגבוהה באיזור עירוני.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.

המערער זומן כדין לדיון, אשר התקיים בדיוק בבית המשפט אליו זומן, דהיינו, באשדוד.

אשר לעיוות דין, לא הועלתה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק פתיחת ההליך מחדש. כל טענות ב"כ המערער, לעניין מרחק המדידה אין בהן ממש, שכן אף הוא מודה כי המדידה נערכה במרחק תקין, פחות מ-300 מ'. טענות אחרות, ביחס לתנועה שהיתה או לא היתה בכביש, אינן ממין העניין.

אשר לעונש, מדובר בעונש שאינו חורג ממתחם הענישה ההולם, בפרט נוכח עברו התעבורתי של המערער שאינו קל. בעשר השנים האחרונות צבר המערער לחובתו לא פחות מ-20 הרשעות תעבורה קודמות, והגם שאין בהן עבירת מהירות, חלקן בעבירות חמורות.

בנסיבות אלה אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

עם זאת, לפנים משורת הדין, ומאחר והמערער כבר ריצה לטענתו 25 יום מהפסילה, בשל טעות של בא כוחו, אשר לא ביקש את עיכוב הביצוע במועד, אני מורה על הפחתת 5 ימים ממניין ימי הפסילה. ככל שהמערער ריצה 25 ימי פסילה, אינו צריך להפקיד פעם נוספת את רישיון הנהיגה שלו, ואם לא השלים את מניין 25 הימים, יפקיד את הרישיון ליתרת ריצוי העונש, וזאת עד ליום 12.5.13.

ניתן והודע היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: