ציפורי נ' עיריית תל-אביב

החלטה

הבקשה

1.בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

תשתית עובדתית

2.ביום 20/12/2009 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (כבוד השופטת א. גזית) בתיק ב 3291/06, את המבקש בעבירה של בניה ללא היתר, של קיר, גג מפח ותוספת שטח של כ-12.6 מ"ר, לבית בתל אביב (להלן: "המבנה") והושת עליו, בין היתר, קנס בסך 2,000 ₪.

בנוסף, הוצא צו הריסה כנגד המבנה, שנכנס לתוקף ביום 20/10/2010.

(להלן: "פסק הדין").

3.בתאריך 12/1/2014 - בחלוף כ-4 שנים ממועד מתן פסק הדין, ומהמועד החוקי להגשת ערעור – הגיש המבקש בקשה זו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

טעמי הבקשה

4.הטעם המרכזי העומד ביסוד הבקשה הוא שינוי נסיבות – החלטת וועדת ערר מיום 15/9/2011, המאפשרת הכשרת המבנה, בניגוד להצהרת המשיבה בבית משפט קמא, לפיה אין כל סיכוי להכשרת המבנה. לטענת המבקש, יש בטעם זה כדי לאיין את פסק הדין, ולהצדיק התערבות ערכאת הערעור.

עמדת המשיבה

5.המשיבה התנגדה לבקשה לאור חלוף הזמן המשמעותי, הן מהמועד שבו פסק הדין הפך לחלוט, כ-4 שנים, והן ממועד החלטת וועדת הערר, למעלה משנתיים.

המשיבה הוסיפה כי כיום לא תלויה בקשה להיתר, ביחס למבנה, בפני הוועדה וכי בקשתו האחרונה של המבקש להיתר נסגרה ביום 20/11/2013, בשל אי עמידתו בתנאים הנדרשים להכשרת המבנה.

דיון והכרעה

6.לאחר שבחנתי מכלול הנסיבות בענייננו וטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור - הכלל

7.הלכה היא כי במסגרת בקשה להארכת מועד, על בית המשפט לערוך איזון "בין שיקולי מדיניות כלליים, כמו גם שיקולים ואינטרסים המשתנים על פי נסיבותיו של כל מקרה. במסגרת השיקולים הכלליים, יש ליתן את הדעת, בין היתר, לתכליתו של ההליך הפלילי להביא לחקר האמת, ולמנוע מתן פסק דין שתוצאתו נובעת רק מכשלים פרוצדוראליים. מנגד, יש ליתן משקל לצורך להציב גבול להימשכותם של הליכים; לאינטרס בדבר סופיות הדיון; לאינטרס בדבר יציבות המשפט ולאינטרס בדבר ניהול אפקטיבי של המערכת השיפוטית באופן שתימנע אנדרלמוסיה ופגיעה בשירות הניתן לציבור בבתי המשפט של ערעור".

(ראו ע"פ 8338/09 כדר נ' מדינת ישראל (3/1/2010)).

מן הכלל אל הפרט

8.מנימוקי הבקשה לא ברור מדוע לא פנה המבקש בבקשה זו מיד לאחר החלטת וועדת הערר והמתין משך למעלה משנתיים עד שהגיש את הבקשה.