צימרינג נ' מדינת ישראל-משרד המשפטים

פסק - דין

1.ביום 24/11/08 פתחה המשיבה בהליך הוצאה לפועל כנגד המערער לגביית חובו של המערער כלפי המשיבה, על פי פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31/12/07 (ה.פ. 4052/05), בתובענה לאכיפת פסק חוץ, שבו נקבע כי פסק דין שניתן כנגד המערער ולטובת המשיבה אכיף במדינת ישראל (להלן - פסק הדין).

ערעורו של המערער על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון ביום 24/4/10 (ע.א.1491/08).

2.ביום 20/3/11 הגיש המערער תובענה כנגד הנהלת לשכות ההוצאה לפועל (להלן – המדינה ), בדרך של המרצת פתיחה, ובה ביקש סעד הצהרתי לפיו יפויי הכוח שהוגשו לתיקי ההוצאה לפועל אינם תקפים וכי תיקי ההוצאה לפועל נפתחו בטעות או תוך הטעיה ובניגוד להוראת תקנות ההוצאה לפועל ולכן יש לסוגרם.

בין היתר, הסתמך המערער על חוות דעת משנת2009 של פרופ' פרימר, אשר ניתנה ביחס לייפוי הכוח (להלן – חוות הדעת).

3.המדינה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה כי ייפוי הכוח נחזה כתקף, וכי היא פעלה כדין כשפתחה את תיקי ההוצאה לפועל.

לטענתה, מדובר בהחלטה שיפוטית של ראש ההוצאה לפועל, והדרך להשיג עליה היא באמצעות ערעור כדין ולא בדרך של המרצת פתיחה.

עוד נטען, כי המערער פעל בחוסר תום לב כאשר לא ציין כי המרצת פתיחה זהה לזו שהוגשה לבית משפט זה הוגשה בעבר כה.פ. 658/09 ונמחקה על הסף ביום 20/12/10.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 30/11/11 טען המערער כי ראש ההוצאה לפועל התייחס בהחלטתו לייפויי הכוח שניתנו במסגרת הליכים אחרים, ולא לייפוי הכוח מיום 15/10/08 שצורף לתיק ההוצאה לפועל (להלן – ייפוי הכוח).

הואיל והתקבלה טענת המדינה כי לא היה מקום לנקוט בהליך של המרצת פתיחה – ניתנה החלטה לפיה דין התובענה להימחק על הסף.

עם זאת, ניתנה למערער רשות, לפנים משורת הדין, להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ככל שהיא מתיחסת לייפוי הכוח הספציפי.

5.ביום 25/12/11 הגיש המערער ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל לגבי ייפוי הכוח. הפעם הוגש הערעור כנגד המשיבה ולא כנגד המדינה, אולם המערער חזר למעשה על הטענות שנטענו על ידו במסגרת התובענה שנמחקה על הסף, לרבות הסתמכות על חוות הדעת.

יצוין, כי המערער הסתמך על אותה חוות דעת גם במסגרת ההליכים האחרים, שבהם נקט בעבר, וטענותיו נדחו.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בע.א. 1491/08 נאמר באופן מפורש כי אין ממש בטענות ביחס לייפוי הכוח.

6.לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינו של הערעור להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

הטענות שנטענו בכתב הערעור לעניין ייפוי הכוח נטענו כבר פעמים רבות בעבר על ידי המערער בפני ערכאות שונות, לרבות בית המשפט העליון, וכולן נדחו באופן סופי וחלוט, המקים מעשה בין דין בענייננו.

לפיכך, המערער מושתק מלהעלות טענות הנוגעות לייפוי הכוח פעם נוספת מחמת מעשה בית דין.

7.לאור האמור, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.