צייטלין נ' בן שלום

פסק דין

אחריות בעלים של כלב לנזקים שגרם כלבו לכלב אחר היא הסוגיה העומדת במוקד התביעה שלפניי.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

בהתאם לטענות התובעת, ביום 19.4.2013 היא טיילה עם כלבה במדשאה בכיכר המדינה בתל-אביב, כאשר הרשות המקומית מתירה לשחרר כלבים במקום. כלבה היה משוחרר. אותה העת שהה במקום אחיו של התובע, מר אייל בן שלום, עם כלבו של אחיו, שהיה אף הוא משוחרר. התובעת מוסיפה וטוענת כדלקמן: "כלבם התקרב אל כלבי, ואייל בן שלום תפס את כלבו וקשר אותו במהרה לעץ. יש להזכיר כי מדובר באזור המיועד לשחרור כלבים ואין סיבה לקשור כלב אם לא מתוך ידיעה שהוא מסוכן" (סעיף 3 לכתב התביעה). "כאשר כלבי חלף בסמוך לעץ אליו נקשר כלב הנתבע – תקף אותו כלבו של הנתבע ופצע אותו פציעה עמוקה" (סעיף 4 לכתב התביעה). התובעת הדגישה שכלבה הוא כלב רגוע שמעולם לא תקף כלב, על כן יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי המשקף את הנזקים הכרוכים בטיפול בכלב (עלות הטיפול בכלב שנפצע הסתכמה בסך של 832 ₪), וכן לפסוק פיצוי נוסף הנושא אופי עונשי. התובעת עתרה בבקשה לפסוק לה פיצוי ע"ס כולל של 1,500 ₪.

הנתבע הדגיש שכלבו אינו תוקפני או מסוכן והוא לא היה מעורב בעבר באירוע של תקיפה. לטענתו, כלבו היה קשור מאחר ואחיו אייל, שאינו תושב העיר תל-אביב, לא ידע שניתן לשחרר כלבים באותה גינה, לא היה לו ניסיון רב בהשגחה על כלבו של התובע והוא בחר לנהוג משנה זהירות, כדי להימנע ממקרים כמו המקרה שבסופו של יום אירע. הנתבע הדגיש: "אפילו במידה ושחרור כלבים אכן היה מותר בגן באותה העת, אין זה אומר כי אחריותו של בעל הכלב מוסרת כאשר הוא משחרר את כלבו בגן האמור. הגן אינו מגודר ומלא עוברים ושבין בהם זקנים ותינוקות. האחריות בזמן שחרור כלב בגינה (ובפרט, גינה שאינה מגודרת ותחומה) מוטלת על בעלי הכלב המשוחרר" (סעיף 5 לכתב ההגנה).

הנתבע הוסיף: "אם אכן חשבה התובעת שכלי הינו כלב מסוכן (כפי שמופיע בסעיפים 3-5 בכתב התביעה) הייתה אמורה למנוע מכלבה להתקרב לכלב שכזה ....". הנתבע מונה שתי אפשריות המסבירות את התנהלות התובעת: האחת – "התובעת איננה (או לא הייתה בשליטה מלאה על כלבה בזמן המקרה האמור) ..."; השנייה – "תשומת הלב של התובעת לא הייתה ממוקדת בכלבים ..." (סעיפים 6(א) ו – 6(ב) לכתב ההגנה).

דיון והכרעה:

הדין החל:

ההוראות המתייחסות לאחריות בכל הקשור להיזק על-ידי כלב מובאות בסעיף 41א ו – 41ג (סימן ד'1 שכותרתו "היזק על-ידי כלב") לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"):

"41א.בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים".

מיום 25.3.1992

תיקון מס' 7

ס"ח תשנ"ב מס' 1391 מיום 25.3.1992 עמ' 153 (ה"ח 2104)

הוספת סעיף 41א

41ב.בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה –

(1)התגרות של הניזוק בכלב;

(2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;

(3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

41ג.אין סימן זה גורע מזכויות אחרות לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר".

מיום 25.3.1992