ציוני נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.מר שמשון ציוני (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 5.10.09.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו. על פי המסמכים שבידנו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 5.10.09. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. השפעת העבודה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.מטעם התביעה העידו התובע ומר שמואל שליט, ומטעם הנתבע העיד מר יאיר וקסמן.

יצויין כי, בהסכמת הצדדים, עדויות ההגנה נשמעו לפני עדויות התביעה, לאחר שעד התביעה מר שליט לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע ולאחר שב"כ הנתבע ביקשה שלא לדחות את עדותו של מר וקסמן שהתייצב לדיון.

4.מתצהירו של התובע עולות העובדות כלהלן –

א.התובע עובד בתעשייה האווירית משך 33 השנים האחרונות בחטיבת כלי טיס אזרחיים וידוע כעובד מסור ונאמן למקום עבודתו אשר התמיד במקום עבודתו פרק זמן ניכר לשביעות רצון הממונים עליו.

ב.לאחר פרק זמן של כ – 30 שנים, בהם עבד במפעל התעשייה האווירית בבאר שבע, החליט התובע כי בשלה העת לעבור למרכז הארץ וביקש לעבור למפעל התעשייה האווירית בעיר לוד.

ג.הבקשה שהגיש התובע, כנהוג במקום העבודה, התקבלה והוא הועבר, בחודש דצמבר 2006, למפעל בלוד.

ד.התחלת עבודתו של התובע במפעל בלוד היתה מבטיחה. התובע היה מרוצה מאוד ממקום העבודה וכך גם מנהליו החדשים, הוא התאקלם במקום העבודה החדש ואף שקל לרכוש דירה באזור המרכז, במטרה לעבור עם משפחתו למרכז הארץ.

ה.תכניותיו של התובע קיבלו תפנית חדשה עת התבשר כי אימו, שהינה בת 80 ומתגוררת בגפה בבאר שבע, אובחנה כחולה במחלת האלצהיימר חשוכת המרפא.

ו.התובע לקח על עצמו את הטיפול באמו, רכש עבורה תרופות, הסיע אותה לרופאים שונים ועזר לה בקניית מצרכים.

ז.לאור מצבה של אמו, הבין התובע כי אין מנוס אלא לחזור חזרה לבאר שבע. ועל כן גנז את תכניותיו לרכוש דירה במרכז הארץ וביקש מן הממונים עליו לחזור בחזרה לעבוד במפעל בבאר שבע.

ח.התובע הגיש, בחודש יוני 2008 או בסמוך לכך, בקשה להעברה.

במקביל, ועל מנת לזרז את ההליכים לשוב ולעבוד במפעל בבאר שבע, פנה התובע לחברי הוועד הארצי ואנשים שונים אחרים על מנת שיסייעו לו בבקשת ההעברה, אולם על אף כל ניסיונותיו דבר לא אירע ולא התקבלה תשובה חיובית או שלילית ממקום עבודתו.

ט.ביום 1.10.09, טרם יציאתו של התובע לחופשת סוכות, החליט התובע כי הגיעו מים עד נפש ופנה לשיחה עם מר שמואל שליט, מנהלו הישיר במקום העבודה (להלן – שליט), במטרה לראות היכן הדברים עומדים.

י.בשיחה עם שליט הבהיר התובע לשליט כי מצבה של אמו מתדרדר וכי אין ביכולתו להמתין עוד לתשובות והוא מבקש לקבלן כאן ועכשיו.

שליט השיב לתובע כי מסיבות שאינן תלויות בו, התובע לא יועבר כעת ואף הוסיף ואמר כי הוא לא רואה את העברתו של התובע באופק.

יא.התובע קיבל את הבשורה בצורה קשה, חמתו בערה בו והוא היה כעוס ונרגז. עיקר כעסו של התובע היה על המערכת ומנהל כח האדם, שכן חש נבגד כאשר, לאחר 33 שנים של עבודה מסורה בהן נתן את כל כולו למקום העבודה, בקשתו נדחית.

התובע זעם מאוד ופנה לביתו כשהוא טרוד במחשבות על עתידו ועל מעשיו העתידיים שכן לא יכול היה להפקיר את אימו.