צור ואח' נ' עיריית גבעתיים ואח'

החלטה

אקדים ואומר הקשו מאוד על עצמם ועל בית המשפט כאשר הגישו תגובות המתייחסות לבקשה מהותית אחת ל"חלונות" בנט המשפט, המיועדים לדון בבקשות נפרדות וכן הגישו בקשות חלופיות במסגרת תגובותיהם לאותה בקשה. כמו כן הגיש התובע "הודעה" במקום בקשה.

על כן לא ניתן לייחס החלטה זו לאותן "בקשות נפרדות".

בסופו של יום, מתייחסים כל אלה לנושא אחד, חוות דעת משלימה מאת התובע, שהוגשה, תחילה ללא בקשה ולאחר מכן צורפה אליה בקשה להגיש אותה חוות דעת.

רקע דיוני

1. התובע, סייר בסיירת ביטחון של עיריית גבעתיים, נדרש להתלוות לשוטר ששמר על עציר מתפרע והובילו בניידת משטרתית. לטענת התובע הותקף על ידי העציר כתוצאה מהיעדר ריסון מתאים ונגרמו לו נזקי גוף. הוא הגיש את תביעתו ביום 6.9.12. לתביעתו צירף חוות דעת מומחה א.א.ג. מאת ד"ר הימלפרב . לדעת המומחה כתוצאה מהתקיפה נפגעה המערכת הווסטיבולארית של התובע באופן טראומטי כך שנכותו עומדת על 20%.

2. הנתבעות הגישו כתבי הגנה ביום 4.12.12 וביום 5.12.12. הן לא צירפו חוות דעת מומחה מטעמן. לאחר מכן ולאחר קבלת הסכמת התובע, הוארך המועד להגשת חוות דעת מטעמן וביום 1.5.13 אכן הגישו את חוות דעתו של פרופ' אופיר. פרופ' אופיר חולק על קביעותיו של ד"ר הימלפרב. לדעתו שגה ד"ר הימלפרב באבחנתו לגבי המצב הקיים בעת בדיקתו, שכן התובע נרפא מפגיעתו ולא נותרה לו עוד נכות.

3. נוכח הפערים הקיצוניים בין חוות דעת המומחים ועל אף התנגדות התובע, מיניתי ביום 16.7.13 את פרופ' דואק כמומחית מטעם בית המשפט. לימים ועל פי בקשתה הוחלפה בפרופ' וולף. לבקשת הצדדים נדחה מועד קדם משפט ראשון ליום 10.11.13. פרופ' וולף טרם הגיש את חוות דעתו.

4. ביום 24.6.13 "הודיע" התובע על הגשת חוות דעת משלימה מאת ד"ר הימלפרב. בהחלטה מיום 11.7.13 קבעתי שאין הליך של "הודעה" ועל התובע לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. התובע ביקש לראות בהודעתו בקשה אם כי טען שאין צורך בהגשת בקשה ופירט טיעונים משפטיים ועובדתיים לתמיכה בה. הנתבעות התנגדו וביקשו למשוך את חוות הדעת המשלימה. בין היתר טענו כי על התובע לבקש תחילה לתקן את כתב התביעה כתנאי לדיון בבקשתו. לאחר סבב תגובות ובקשות נוספות הגיעה עת ההחלטה.

דיון

5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת:

רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה". תקנה 137(א) מוסיפה כי "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 [...] - לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון.

הכלל הוא שדי בהגשת חוות דעת רפואית על מנת לאפשר עיון בראיות נוספות בתחום זה [בר"ע 423/83, מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילברמן, פד"י לז [4] 281]. בהמשך סויגה הקביעה כך שחלה רק על ראיה נוספת שאין בה משום הצגת תזה רפואית חדשה אשר לא מצאה את ביטויה בחוות הדעת הראשונה. בכל מצב אחר, לא ניתן להגיש ראיה נוספת אלא בדרך של תיקון כתב תביעה ע"א 6089/92, זכאי נ' מדינת ישראל, פד"י מז [3] 651] .

6. הגשת ראיה נוספת, גם במסגרת הלכות אלו, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט שהרי נקודת המוצא שעל בעל דין להגיש ראיותיו בחבילה אחת והגשת ראיה נוספת הינה חריג לכלל. בהפעילו את שיקול דעתו יבחן בית המשפט את אופייה ומשקלה של הראיה הנוספת, את השלב אליו הגיש המשפט וכן האם ידע המבקש או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה כזו בשלב מוקדם יותר [ראו הסקירה ברע"א 2370/12, מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' , פורסם בנבו].

לענייננו

7. חוות הדעת המשלימה הינה בעלת משקל, כשלעצמה ובעיקר לצורך בירור יעיל של השאלות הרפואיות השנויות במחלוקת, היא אינה מציגה תזה רפואית חדשה אלא באה להתמודד ולשלול את קביעות ומסקנות מומחה הנתבעות. המשפט נמצא בשלב מקדמי, טרם התקיים דיון כלשהו וטרם לובנו ולו לצורך קדם משפט המחלוקות בין המומחים. ברור שהתובע לא יכול היה לדעת על תוכנה של חוות דעת מומחה הנתבעות טרם נמסרה לו. זאת ועוד, התובע זכאי ממילא בשלב ההוכחות לעמת את מומחה הנתבעות עם אותם נושאים רפואיים, אף ללא הגשת חוות דעת משלימה. דווקא הנתבעות נהנות מהגשת חוות הדעת המשלימה באשר המומחה מטעמן יוכל לדעת מראש עם אילו שאלות יצטרך להתמודד במהלך חקירתו ובכך תושג מטרה חשובה נוספת במשפט – "משחק בקלפים גלויים".

דין הבקשה להתקבל.

על מנת לאזן בין הצדדים ולהשיג את אותן מטרות, ניתנת לנתבעות האפשרות להשיב לחוות הדעת המשלימה מטעם התובע, על ידי הגשת חוות דעת משלימה מטעמן.

מאחר שאין צורך בבדיקה חוזרת של התובע, תוגש חוות דעת משלימה מטעם הנתבעות בתוך 60 יום מהיום.

הצדדים רשאים להגיש למומחה בית המשפט גם את חוות הדעת המשלימות.