צור ואח' נ' ישראל ואח'

פסק דין

התובעים והנתבעים גרים בבית משותף המורכב מ-4 קוטג'ים, ברח' אנצו סירני, ברמת אשכול בחיפה. דירות הצדדים צמודות פיזית זו לזו בחיבור של קיר משותף והכניסה אליהן היא באמצעות מדרגות היורדות ממפלס הכביש ושביל כניסה משותף.

התובעים עותרים בתביעתם ליתן צו קבוע שימנע מהנתבעים להשתמש בדירת המגורים שלהם, הצמודה לדירת התובעים, כמשפחתון/פעוטון/מעון/גן.

בחודש יוני 2009 או בסמוך לכך פתחו הנתבעים משפחתון בדירתם. התובעים מתנגדים לקיומו של המשפחתון. לטענתם, מדובר ברחוב שקט ללא מוצא וקיומו של המשפחתון פוגע בשקט והשלווה שבאותו רחוב.

לטענת התובעים, העובדה שנפתח משפחתון הכורך מעבר של תינוקות והוריהם המגיעים לדירת הנתבעים בשביל המשותף, גורמת להפרת הפרטיות של התובעים בשל אפשרות הצצה לדירתם מתוך חלון הפונה לאותו שביל. לטענתם קיום המשפחתון יוצר מפגע של רעש ועומס תנועה חריג, תוך סיכון כל מי שמנסה לצאת מהדירה באותו זמן. התובעים אף טוענים כי צפיפות התנועה וחוסר פתרונות בחניה, גורם לכך שהורי הילדים המגיעים למשפחתון תופסים את החניה הפרטית של התובעים ובכך גורמים למטרד. כן נטען כי השמעת מוסיקה וחגיגות ימי הולדת מוסיפים למטרד. התובע טוען כי חלק מעבודתו מבוצעת מהבית והוא זקוק לשקט במהלך שעות היום שאינו מתאפשר בשים לב לאופי השימוש ע"י הנתבעים. כן טוענים התובעים שהפעלת המשפחתון גורמת לפגיעה קניינית וירידה בערך הדירה.

בכתב התביעה אף נטען כי מדובר בשימוש החורג מהיתר הבניה, ומהווה הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968, וזאת מאחר ובהתנהגותם מפירים הנתבעים את חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 03.01.10 או בסמוך לכך, הוספה עילה של הפרת תקנון הבית המשותף. באופן עובדתי, ביום 12.10.09 הושלם רישום הבית המשותף בלשכת רישום מקרקעין. צו רישום הבית המשותף כולל תקנון מוסכם וסעיף 3 שבו קובע בהאי לישנא: "ייאסר השימוש בדירות הבית לצורך ניהול עסק, מועדון חברתי, בית כנסת, למעט השימוש בלשכת רופא, עו"ד, ארכיטקט, מהנדס וכל מקצוע אקדמאי אחר".

התובעים טוענים כי לאור לשונו המפורשת של סעיף 3 לעיל בתקנון, הרי שהשימוש בדירה לצורך ניהול עסק המשפחתון הוא אסור בהיותו נוגד את התקנון, וגם מטעם זה יש ליתן צו מניעה קבוע.

הנתבעים טוענים כי מדובר בדירת מגורים שאחד החדרים שלה משמש לשמירה על 5 פעוטות לכל היותר, בגילאים 3-24 חודשים, כאשר מחוץ לדירה לא מתקיימת כל פעילות שהיא. הפעילות הינה שקטה ולא מהווה מפגע.

הנתבעים טוענים כי הפעילות לא מהווה מטרד, אלא פעילות מבורכת העולה בקנה אחד עם זכותם למימוש קניינם באופן סביר. השימוש אף עולה בקנה אחד עם מגורים ולא מהווה שימוש חורג.

הטענה בדבר הפרת השקט והשלווה היא מופרכת לטענת הנתבעים, שעה שהקוטג'ים, בהם דירות הצדדים, נמצאים מעל דרך פרויד המהווה נתיב סואן, באופן שבו התנועה והרעש מהכביש גוברים על כל רעש אחר וזאת במשך כל שעות היממה ובוודאי בשעות הבוקר בהן פועל המשפחתון.

הנתבעים מכחישים כי מי מבאי המשפחתון עושים שימוש בחניית התובעים.

לעניין תקנון הבית המשותף, טוענים הנתבעים כי הרישום נעשה מאחורי גבם בחוסר תום לב, מבלי שהיתה להם ידיעה אודותיו. הם אף טוענים כי לענין הפגיעה לכאורה בפרטיות או בהנאתם מהדירה או יצירת מטרד, אין כל הבדל בין שימוש בדירה לקליניקת רופא או עורך דין, לבין שימוש לצורך שמירה על 5 פעוטות ואם התכלית בהגבלה מוּנעת מרצון להגביל שימוש לעסקים בעלי צביון מהוגן ומכובד, הרי שהמשפחתון עונה על תכלית זו.

דיון והכרעה

אין חולק כי השימוש החורג הנטען הוא שימוש חורג מהיתר ולא שימוש חורג מתוכנית המִתאר החלה על האיזור. מכל מקום, בתום הדיון מיום 30.11.11, ניאותו הצדדים לוותר על הטענות בעניין שימוש חורג, תוך שהסכימו כי פסק הדין יכריע בשני עניינים בלבד והם השאלה האם הוכחה עוולת מטרד ליחיד והשאלה אם קיום המשפחתון מהווה הפרת תקנון הבית המשותף באופן המצדיק היעתרות למתן צו מניעה.

סעיף 44 (א)לפקודת הנזיקין קובע כי "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

בעניננו, אין חולק כי הכניסה לדירתם של הנתבעים עוברת בשביל משותף של התובעים והנתבעים, כשחלון המטבח של התובעים פונה לאותו שביל, באופן שכל מי שעובר בשביל יכול להציץ לתוך דירת התובעים.

הוכח כי בכל התקופה שמעת פתיחת המשפחתון לא שהו בו יותר מ-4 או 5 תינוקות והנתבעים הצהירו כי אין בכוונתם לאפשר שהיית מספר רב יותר של פעוטות.

לא הוכח כי מתקיימת פעילות כלשהי הקשורה למשפחתון מחוץ לדירה, דהיינו בחצר.

לא הוכח כי מי מהורי הפעוטות המובאים במכוניות מדי יום (במשך למעלה משנה מאז נפתח המשפחתון), תפס את החניה של התובעים, זולת מקרה אחד שבו נאלץ התובע להמתין מספר דקות כדי שסבתא תכניס את הנכד לתוך הרכב.