צויג נ' בן עטר ואח'

פסק דין

התובע, עו"ד במקצועו, ייצג את הנתבעים בתביעה שהגישו נגד חברת הבנייה שממנה רכשו את דירתם שבה תבעו פיצוי כספי בגין ליקויי בנייה שלטענתם נמצאו בהם. בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובע לבין הנתבעים נקבע בין השאר, כי הנתבעים ישלמו לתובע את שכר הטרחה בשיעור של 20% "מתוך הסכום הכולל שיקבל הלקוח ו/או הסכום הכולל שיפסק לטובת הלקוח על-ידי בית המשפט". במהלך בירור התביעה תוקנו חלק מליקויי הבנייה שנמצאו ובסופו של דבר זכו הנתבעים גם בסכום כספי שנפסק להם וכן נפסק לטובתם סכום נוסף עבור שכר-טרחת עורך הדין וסכום בגין הוצאות המשפט שהוציאו. למרות זכייתם, לא שילמה חברת הבנייה לתובעים דבר ואף לא ניתן היה לגבות ממנה את כספי הזכייה מהטעם שהחברה התפרקה.

אין מחלוקת כי הנתבעים לא שילמו לתובע דבר עבור ייצוגם בתביעה שהגיש וניהל בשמם נגד חברת הבנייה. מכאן תביעתו לתשלום שכר טרחה מכוח ההסכם ולחלופין מכוח זכותו לטענתו, לקבלת שכר ראוי עבור טרחתו בניהול התביעה או מכוח העובדה שלטענתו, אי תשלום שכרו מהווה עשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים.

הנתבעים חלקו על זכותו של התובע לקבלת שכר טרחה. הנימוק העיקרי שטענו היה, כי המשמעות של הסכם שכר הטרחה היא כי התובע יהיה זכאי לשיעור של 20% מתוך הסכום שתשלם להם חברת הבניה בפועל. מאחר שבפועל לא קיבלו דבר, ממילא, כך לטענתם, שהתובע אינו זכאי לכל תשלום בגין שכר-טרחה.

א.ההליכים בתובענה וההסדר הדיוני

2.בטרם נידרש אל עיקרי העובדות נפרט את ההסדר הדיוני שעליו הוסכם ואת עיקרי ההליכים בתובענה הנדונה.

3.כתב התביעה הוגש ביום 22.12.2011, כתב ההגנה הוגש ביום 15.1.2012 וביום 31.1.2012 הגיש התובע כתב תשובה. לאחר שניסיון ליישוב התביעה בגישור במסגרת הליך מהו"ת לא צלח, הוחזרה התביעה ביום 21.3.2012 להמשך בירורה.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 18.10.2012 נקבע הסדר דיוני, בהמלצת בית המשפט ובסכמת הצדדים, שעל-פיו פסק הדין יינתן לאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט.

עוד נקבע, כי עד יום 1.11.2012 יהיו הצדדים רשאים להשלים מסמכים מעבר לאלו שהוגשו קודם לדיון (חלקם צורפו אל כתבי הטענות וחלקם הוגשו במסגרת בקשות מטעם הצדדים בעניין הליכי גילוי מסמכים), וכי אם יוגש מסמך מפתיע מטעם מי מהצדדים, אזי הצד השני יהיה רשאי לבקש לסטות מההסדר הדיוני שנקבע.

4.בהחלטה האמורה נקבע, שהתובע יגיש את סיכום טענותיו עד יום 13.12.2012 והנתבעים יגישו את סיכום טענותיהם עד יום 24.1.2012. לבקשת התובע, נקבע כי יהיה רשאי להשיב בקצרה לסיכום טענות הנתבעים עד יום 10.2.2012.

בעקבות בקשת ארכה להגשת סיכומי הטענות שהגיש התובע ביום 10.12.2012, שונו מועדי הגשת סיכומי טענות הצדדים, כך שמטעם התובע יוגש עד יום 3.1.2013, מטעם הנתבעים יוגש עד יום 14.2.2013 ותשובת התובע תוגש עד יום 28.2.2013.

ביום 6.1.2013, לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת סיכום טענות התובע, הוגשה מטעמו בקשה להגשתו "כעת" ולדחות בהתאם את מועדי הגשת סיכומי הנתבעים ותגובת התובע. בקשת התובע נענתה, אך למרות זאת סיכום טענותיו הוגש רק ביום 9.1.2013. חרף האיחור בהגשת סיכומי התובע, הגישו הנתבעים את סיכום טענותיהם ביום 13.2.2013, יום לפני המועד שנקבע.

ביום 28.2.2013, המועד שנקבע להגשת תשובת התובע, הבחנתי שחסרים מספר עמודים בסיכום טענות התובע ובהתאם להחלטה מאותו יום, התבקש התובע להגיש עותק מלא בשנית. התובע עשה כן, והוסיף כי מאחר שבהתאם להסדר הדיוני שנקבע, "רשאי התובע להגיש תשובה לסיכומי הנתבעים 17 ימים ממועד קבלתם. בהתאם למועד בו קיבל התובע את סיכומי הנתבעים, מסתיימים שבועיים אלה ביום ב' הקרוב (4.3.13) ובדעתו של התובע להגיש תשובה זו". לפיכך ביקש כי בית המשפט ימתין עד הגשת התשובה בטרם יינתן פסק הדין. בקשה זו נדחתה משני טעמים. ראשית, כמפורט לעיל, לא נקבע כי התובע רשאי להגיש את תשובתו שבעה-עשר יום לאחר קבלת סיכומי התובעים, אלא כאמור, נקבעו מועדים מדויקים. שנית, הגשת תשובה לסיכומים אינה זכות שבדין, אלא ניתנה לתובע לפנים משורת הדין. מאחר שלא עמד במועד שנקבע לכך ולא ביקש ארכה להגשת תשובתו, בקשתו נדחתה.

לפיכך אפוא, פסק הדין ניתן מבלי שהוגשה תשובתו של התובע, ומטעם זה הרחבנו בהשתלשלות הדברים.

ב.עיקרי העובדות

5.תחילה נעמוד על העובדות הדרושות לשם הכרעה במחלוקות שבין הצדדים, אשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת.

6.התובע, עו"ד במקצועו, ייצג כאמור, את הנתבעים בתביעה שהגישו נגד חברת אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (להלן – חברת הבנייה או החברה), שממנה רכשו את דירתם בצור הדסה. התביעה הוגשה אל בית-משפט השלום בתל-אביב (ת"א 182751/02) ובה תבעו הנתבעים מחברת הבניה פיצוי כספי בגין ליקויי בנייה שלטענתם נמצאו בדירתם (להלן – תביעת ליקויי הבנייה).

7.הסכם שכר הטרחה נחתם ביום 1.1.2002 ועליו חתומים התובע והנתבע 2 בשם הנתבעים (להלן – הסכם שכר הטרחה או ההסכם). כפי שעולה מעיון בהסכם שכר הטרחה וכפי שהתובע אף אישר זאת, מדובר בנוסח סטנדרטי של הסכם שכר-טרחה שהיה ברשות התובע, שמלכתחילה הותאם לתביעות נזיקין בגין נזקי גוף (בין לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ובין נזקי גוף שאינן לפי חוק זה), בגין נזקי רכוש או תביעות לתגמולי ביטוח, אשר הוכנסו בו מספר תיקונים קלים בכתב-יד.

הוראות ההסכם הרלוונטיות לענייננו הן אלו המובאות בסעיף 1 בהסכם, כלהלן:

"הוסכם בין הלקוח ועורך הדין כי שכר-טרחת עורך הדין ישולם לעורך הדין באחוזים מתוך הסכום הכולל שיקבל הלקוח ו/או הסכום הכולל שיפסק לטובת הלקוח על-ידי בית המשפט (כולל מקדמות ותשלומים תכופים) כדלקמן:"