צוויג נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש – החייב, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 17.8.10, אשר ניתנה בבקשת המבקש לביטול והשהיית הליכי הפינוי. (נומרטור: 494347009ט).

בהחלטתו נשוא הבקשה הורה הרשם למבקש להפקיד סך של 50,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית כתנאי להשהיית הליך הפינוי למשך 30 ימים, אשר במהלכם תשלים המשיבה – הזוכה, החסר על דרך של צירוף תצהיר המודד ועותק מכתב התביעה על נספחיו.

החלטת הרשם האמורה ניתנה בקשר עם טענות שהעלה המבקש לפיהן מפסק הדין אשר קבע את פינויו לא ברור בדיוק היכן מצוי שטח הפינוי שביחס אליו ניתן פסק הדין ועל כן לטענתו לא ניתן לבצע את פסק הדין.

במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש כנגד החלטת הרשם אשר הורה לו לבצע הפקדה כתנאי לעיכוב הפינוי, כאשר לטענתו לא היה מקום להתנות העיכוב כלל. כן מוסיף וטוען המבקש כי אין להסתפק בדרישות אותן הטיל הרשם על המשיבה וכי יש לקבוע דרישות נוספות, טרם ביצועו של הליך הפינוי, ובכלל זה: מתן אפשרות למבקש לחקור המודד מטעם המשיבה על תצהירו; הגשת חוו"ד מטעם מומחה מטעם המבקש.

בהתאם להחלטתי מיום 14.9.10, הוגשה תגובה בכתב לבקשה מטעם המשיבה. המבקש אף הוסיף והגיש תשובה לתגובה מטעמו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי החלטת הרשם בנסיבות העניין הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבותי.

לפיכך דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

החלטתו של הרשם הנכבד, בנסיבות העניין, מהווה איזון ראוי ונכון של טענות הצדדים ואין להתערב בה.

אין לי אלא לחזור על הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם:

קיים הצדק לטענות המשיבה כי טענות המבקש הינן טענות אשר הגיחו לעולם שנים רבות במסגרת בקשה זו מאז מתן פס"ד בערכאת הערעור אשר חלוט הוא ויכול כי מעידות על רצון לסכל את הליכי הפינוי.

הדברים מתחזקים לנוכח עדות מסוימת להודיית המבקש כי הינו מודע לגבולות החלקה הברורה כעולה מתצהירו של המבקש אשר צורף לתגובת המשיבה ולהליכים האחרים בהם נקט מיוזמתו בבית המשפט השלום ואשר נדחו.

טענתה המרכזית של המשיבה לפיה גבולות השטח תואמים לתשריט כתב התביעה לא נתמכה בהעתקו של זה כמצופה ומחויב מכורח הנסיבות.

לא צורף תצהירו של המודד מטעם המשיבה המעיד כי התשריט הנוכחי דומה אחת לאחת לגבולות השטח המפורטים בתשריט המקורי של כתב התביעה.

בהעדר הנתונים האמורים, וחרף חלוף שנים רבות מאז מתן פסק הדין, קיימת אי בהירות מסוימת ביחס לשטח הנדון ועל המשיבה להשלימה.

באשר לעתירות הנוספות של המבקש, המפורטות בסעיף 4 לעיל (ראה סעיף 60 לבקשה), הרי שבכל בקשה או עתירה נוספות, בנוסף על התנאים אשר נקבעו על ידי הרשם בהחלטתו, על המבקש לפנות בבקשה מתאימה בפני הרשם הנכבד, ואין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להידון ולהכריע בבקשות אלה שמקומן הינו תיק ההוצל"פ.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בבקשה בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"א, 09 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.