צוואה שנטען על כשירות המצווה אותה ועל כוחה לבטל את קודמתה; תנאי סמכות בית הדין לפסוק בענייני ירושה וסמכותו לפסוק בה על פי דין תורה

א.   תוקפה של צוואה למרות טענות בעניין כשירות המצווה וכוחה לבטל את קודמתה – בהיבט ההלכתי – למרות הוראות קודמתה המגבילות לכאורה את אפשרות ביטולה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע שקבע כי נוכח צוואתו השנייה של המנוח מר [...] ז"ל – צוואותיו הראשונות (צוואה הלכתית וצוואה משפטית שנכתבו במקביל במטרה לגבות זו את זו, להלן: הצוואה הראשונה) בטלות.

המערער טען כי בצוואתו השנייה האמורה של המנוח נפלו ליקויים שבגינם יש לקבוע כי אין היא תקפה וממילא יש לקבוע כי צוואתו הראשונה עומדת בתוקפה.

עיקרן של הטענות היה בדבר כשירותו או אי־כשירותו של המנוח בעת צוותו את הצוואה השנייה ולהן נוספו טענות בדבר יכולתה או אי־יכולתה של הצוואה השנייה לבטל את הראשונה, בהיבט ההלכתי, בשל נוסחה של הראשונה וההוראות האמורות בה בדבר אפשרות ביטולה.

לאחר ששמענו את הצדדים ובאי כוחם ולאחר שצפינו בתיעוד המוסרט של עריכת הצוואה השנייה אנו מחליטים לדחות את הערעור. התרשמותנו מן הדברים היא כי אין לטענות בדבר אי־כשירותו של המצווה יסוד שעליו אפשר יהיה לבנות את המסקנה המבוקשת בערעור ולגזור ממנה את בטלות הצוואה השנייה.

כמו כן מקובלות עלינו אמירותיו ונימוקיו של בית דין קמא אשר בחן היטב את העובדות, באשר לפרשנותה של הצוואה הראשונה ולאומד דעתו של המצווה וממילא באשר לכוחה של הצוואה השנייה – במישור ההלכתי ולא רק בזה המשפטי – לבטל את קודמתה.

לא מצאנו מקום להתערב ולקבוע כי נפלה בדברי בית דין קמא טעות בקביעת העובדות או בהלכה, ועל כן פסק דינו שריר וקיים.

ב.   הדיון מעמדה של הצוואה לגופה – החלטת בית דין קמא בעניין תוקפה ובעניין סמכותו

למען הסר ספק ולמניעת טעות נזכיר כי בית הדין קמא קבע כי אומנם יש בצוואה השנייה כדי לבטל את הראשונה אולם לגופה של הצוואה השנייה לא נתן לה בית דין קמא תוקף.

בית הדין קמא קבע בעניין זה:

אומנם בהתנגדות לצו קיום הצוואה ביקשו המוטבים של הצוואה האזרחית המאוחרת מבית הדין לתת צו קיום צוואה לצוואה האזרחית המאוחרת, אולם בית הדין מבהיר שאיננו רשאים לדון בכך במסגרת התיק הנוכחי. ככל שהמתנגדים מבקשים זאת, עליהם לפתוח תיק צו לקיום צוואה כמקובל, ובית הדין ידון בו לאחר קבלת הסמכות והסכמת היורשים כמקובל.

ונבהיר:

לצוואה האזרחית האחרונה לא קיימת צוואה הלכתית מקבילה לטובת אותם מוטבים.

לפי ההלכה, מאחר שמסקנתנו דלעיל היא שהצוואה ההלכתית הראשונה בטלה, הרי שהעיזבון נופל לפני היורשים ההלכתיים שהם אחיו או בני אחיו של המנוח.

במצבים שכאלה בית הדין בדרך כלל אינו מוציא צו ירושה או צו לקיום צוואה בהתאם לחוק (כשהוא אינו תואם את ההלכה), בלי שכל היורשים יקבלו את סמכותו של בית הדין לדון על פי ההלכה.

לכן, בשלב זה איננו דנים כלל בשאלת קיום הצוואה האזרחית האחרונה, למעט בכל הנוגע לביטולה של הצוואה הראשונה, וככל האמור.

בהערת שוליים הוסיף בית הדין קמא וציין לדברי הפוסקים שדנו בשאלת מעמדה ההלכתי של צוואה שנעשתה בדרך המשפטית־אזרחית המקובלת אף שלא לפי ההלכה.

ג.    תנאי סמכותו של בית הדין בענייני ירושה וצוואות – קבלת סמכותו ולא 'קבלת סמכותו לדון על פי דין תורה'