צוואה הדדית שנעשתה קודם התיקון לחוק

1. פסק דין זה עניינו הכרעה בשאלת תוקפה של המתנה, שהעניקה המנוחה, בחייה, לנתבע בדירה ברח' ב. ת"א, שתיקרא להלן – "הדירה", לאור הצוואה ההדדית שנעשתה קודם לכן.

2. עיקרי העובדות

2.1        הורי הצדדים, המנוחים ז. ופ., שייקראו להלן יחד: "המנוחים", ערכו ביום 28.6.84 צוואה הדדית בה ציוו את כל רכושם לזה הנותר בחיים ולאחר פטירת שניהם ציוו כי רכושם יחולק בין שני ילדיהם שהם התובעת והנתבע.

2.2        התובעת הינה חולת נפש ובשל מצבה מונו, ביום 30.5.12, בעלה ובנה היחיד כאפוטרופוסים והגישו בשמה את התביעה נשוא פסק הדין.

2.3        ביום 19.12.96 נפטר המנוח ז. פ. ז"ל, שייקרא להלן – "המנוח", וביום 1.3.99 ניתן צו קיום צוואה לעיזבון המנוח על פיו ירשה המנוחה א. פ., שתיקרא להלן – "המנוחה", את כל עיזבונו.

2.4        ביום 9.5.99 חתמה המנוחה על מסמכי העברה ללא תמורה של כל זכויותיה בדירה על שם הנתבע.

2.5        ביום 7.7.99 נרשמו זכויות המנוחה בטאבו על שם הנתבע ונרשמה הערת אזהרה להבטחת מגורי המנוחה בדירה לכל ימי חייה.

2.6        ביום 20.5.99 ערכה המנוחה צוואה שנייה, בה הורישה את כל רכושה לשני ילדיה התובעת והנתבע.

2.7        ביום 8.1.11 נפטרה המנוחה וביום 5.7.11 ניתן צו קיום צוואה לצוואתה השנייה של המנוחה מיום 20.5.99.