צוברי נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי

החלטה

המבקשת הגישה נגד משרד הבריאות (להלן: "המשיב") תביעה ובקשה לאישורה של התביעה כתביעה ייצוגית.

בעלה של המבקשת, מר אברהם צוברי, נאלץ להתאשפז בבית חולים סיעודי, לאחר שיכולותיו התפקודיות והקוגניטיביות נפגמו. מר צוברי אושפז ביום 21.12.2009 בבית אבות בראשון לציון כאשר מלכתחילה נשאה המבקשת במלוא סכום עלות האשפוז.

ביום 24.3.2011 הודיע המשיב למבקשת כי נוכח העובדה שלמבקשת ולבעלה יש חסכונות בסכום כולל של 580,000 ₪, הכנסות מפנסיה ותשלומים מהביטוח הלאומי, הרי אין מקום שהמשיב ישתתף במימון האשפוז של מר צוברי. נקבע כי התשלום בעבור עלות הטיפול הסיעודי תמומן במלואה על חשבון המבקשת, ותעמוד על סכום של 9,828 ₪. עוד נקבע באותו מכתב כי על המבקשת לשלם סכום נוסף של "דמי כניסה חד פעמי" בשיעור של 18,926 ₪ (סכום זה יכונה להלן: "דמי הכניסה").

לטענתה של המבקשת, הגבייה של דמי הכניסה בגין אשפוז סיעודי על ידי המשיב נעשית שלא כדין. לטענתה, של המבקשת בבקשה, דמי הכניסה אינם משולמים עבור הטיפול במטופל, הם אינם מועברים על ידי המשיב למוסד בו המטופל שוהה, ולכן הם חיוב כספי שנגבה שלא כדין, בניגוד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), על פיו השתתפות המשפחה תהיה בעלות הטיפול בלבד.

עוד טענה המבקשת כי אופן חישוב שיעור ההשתתפות העצמית כפי שנעשה על ידי המשיב היא שגויה. לו היה החישוב נעשה כדין, היה על המבקשת לשלם סכום נמוך יותר מזה שנדרש ממנה בפועל על ידי המשיב.

לאחר הגשת בקשת האישור והתגובות לה (כולל תשובה נוספת של המבקשת ושל המשיב), לא עמדו הצדדים על חקירות נגדיות של המצהירים, והגישו סיכומים בכתב מטעמם. בסיכומים מטעמה לא חזרה המבקשת חלק מהטענות שהועלו על ידיה במסגרת הבקשה המקורית. אף שבראשית הסיכומים טענה המבקשת כי היא אינה זונחת אף אחת מהטענות אותן היא העלתה בבקשה ובתשובה לתגובה, החלטה זו תתייחס לטענות אותן הזכירו הצדדים במסגרת סיכומיהם, תוך פנייה – על פי הצורך – להרחבתן של טענות אלה במסגרת כתבי בית הדין הקודמים. בדומה, נתייחס לטענות המשיב כפי שהן עלו בסיכומים מטעמו, הכל כפי שיפורט להלן.

האם התשלום נושא הבקשה הוא "מס אגרה או תשלום חובה אחר"?

פריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 קובע כי ניתן להגיש תביעה נגד רשות כאשר מדובר בתביעה "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". המבקשת טענה כי יש לסווג את דמי הכניסה כ"מס אגרה או תשלום חובה אחר", ולכן התביעה להשבתם ניתנת לאישור כתביעה ייצוגית. בסיכומים מטעמו, לא התייחס המשיב לענין זה, ולכן יש לראותו כמי שמסכים לגישת המבקשת, לפיה התשלום הנטען הוא כזה שניתן להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית בקשר עם השבתו.

יוער כי הבקשה המקורית נסמכה גם על הוראות חוק הגנת הצרכן ועל הפרה נטענת שלהן. בסיכומים מטעם המבקשת, היא לא חזרה על טענות אלה, ולכן אין מקום לבחון אותן במסגרת ההחלטה הנוכחית. למעלה מן הצורך אציין כי אינני סבורה כי ניתן לראות את המשיב עמי שמספק למבקשת "שירות" באופן שחוק הגנת הצרכן חל עליו.

האם החיוב בתשלום דמי כניסה מנוגד לחוק ביטוח בריאות?

המבקשת טענה כאמור כי חיובו של המתאשפז בתשלום דמי כניסה, בנוסף לתשלום עבור הטיפול, הוא חיוב בלתי חוקי. לטענתה, חוק ביטוח בריאות קבע כי השתתפות המשפחה צריכה להיות בעלות דמי הטיפול בלבד, ולכן החיוב בדמי כניסה הוא חיוב שלא כדין.

טענתו המרכזית של המשיב בהקשר זה היתה כי חוק ביטוח בריאות אמץ את ההסדרים שהיו קיימים ערב כניסתו לתוקף. הסדרים אלה כללו בין היתר את הנוהל מיום 11.5.95 - "חוזר המנהל הכללי בענין מימון האשפוז הסיעודי הכרוני ע"י המתאשפז/ת בן/בת זוגה, בניו ובנותיו והשתתפות משרד הבריאות" (להלן: "הנוהל"). המשיב ציין כי חוזר מנכ"ל מספר 24/05 מיום 23.5.05 ונוהל שצורף אליו החליפו את נוסח הנוהל (והם יכונו להלן: "הנוהל המעודכן"). לגישת המשיב, הנוהל המעודכן מיטיב למעשה עם המאושפזים.

המשיב טוען התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות, "מצלמת" את המצב שהיה קיים ערב כניסתו של החוק לתוקף. דמי הכניסה ואופן חישובם נקבעו בנוהל, והם נגבו לכן גם לפני כניסתו של חוק ביטוח בריאות לתוקף. לכן, ניתן להוסיף ולגבות אותם גם לאחר מכן.

אני סבורה כי בנושא זה, הדין הוא עם המשיב.

חוק ביטוח בריאות אמץ לתוכו את מכלול ההסדרים שהיו קיימים ערב חקיקתו, הן מבחינת שירותי הבריאות והן מבחינת התשלומים עבורם.

מסקנה זו עולה מס' 7(א)(2) לחוק ביטוח בריאות, הקובע:

"שירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, והכל לפי התנאים והתשלומים שהיו נהוגים ערב תחילתו של חוק זה ושיפרסם שר הבריאות ברשומות".

מכוח האמור בסעיף, פרסם שר הבריאות הודעה ברשומות (הודעה בדבר התנאים והתשלומים לשירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 – י"פ התשנ"ה עמ' 2271).

כלומר, כדי לבחון את השאלה מהם ההסדרים החלים ביחס לנושא מסוים, יש לבחון מה היה ההסדר בהקשר זה לפני שחוק ביטוח בריאות נכנס לתוקפו.