צובח ואח' נ' יוספי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שאירעו לתובעים לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 15.10.12. התובעת 2 היא בעלת רכב מסוג טויוטה (להלן :"הטויוטה"),התובע 1 הינו בעלה של התובעת 2 ונסע בטויוטה בעת התאונה, התובע 3 ,נהג בטויוטה בעת התאונה (להלן: "הנהג").

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"),נהג ברכב שהיה מעורב בתאונה (להלן:"הרכב"). הנתבעת 2 ביטחה בזמנים הרלוונטיים את הרכב בביטוח צד ג'.

2.לטענת התובעים, הטויוטה עמדה ברמזור אדום. כשהתחלף הרמזור, אותת הנהג ועקף רכב שעצר לפניו עקב תקלה מכנית וחסם את המשך הדרך. לטענת התובעים, לאחר שהטויוטה חצתה את הצומת, פגע בה לפתע הרכב מאחור. התובעים תבעו את עלות תיקון הרכב, שכ"ט השמאי ופיצוי בגין טרחה ועגמת נפש.

3.הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התאונה ארעה באשמת הנהג אשר סטה לפתע מנתיב הנסיעה, ללא איתות ופתאומיות, עקב רכב תקול שהיה לפניו.

4.בתאריך 10.4.14,העידו בפני התובעים 1 ו-3 וכן הנתבע.

דיון

5.לאחר עיון במסמכים שבפני והתרשמותי ממהימנות העדים שהעידו, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעים על פיה היה מדובר בנסיעה איטית שכן הטויוטה הייתה לאחר עצירה ברמזור אדום וכי הנהג אותת בטרם פנה שמאלה ואף השלים את המעבר לנתיב השמאלי בטרם פגיעת הרכב.

עדותו של הנתבע לא נמצאה מהימנה בעיני: לטענת הנתבע, ובניגוד לנטען בכתב ההגנה, הנתיב היה פנוי לגמרי, לא היה כלל רכב תקוע והנהג החליט לעבור נתיב לאחר שהנתבע כבר הגיע לפניו (עמ' 2 שורות 23-24). אלא שבסעיף 4 לכתב ההגנה ובניגוד לגרסה זו, טענו הנתבעים במפורש כי מעבר הטויוטה היה: "עקב רכב תקול שהיה לפני רכב התובע".

זאת ועוד, עיון בדו"ח השמאי מצביע על כך שפגיעת הטויוטה הינה בצד אחורי שמאלי. לפיכך לא יתכן שהרכב כבר הגיע לפני הטויוטה שכן במצב זה הפגיעה בטויוטה הייתה צריכה להיות בצד קדמי שמאלי או לפחות רק בצד השמאלי ולא מאחור.

6. טענת הנתבעים בסיכומיהם כי הנהג היה יכול להבחין ברכב ,עומדת דווקא כנגד הנתבע אשר היה יכול והיה צריך לנהוג בזהירות, תוך שמירת מרחק ,להבחין בטויוטה ולעצור או לפחות להאט ולמנוע פגיעה.

הנתבע העיד כי היו עימו ברכב עוד 2 נוסעים ולמרות זאת, הנתבעים לא ביקשו לזמנם להעיד על מנת שיתמכו בגרסת הנתבע על פיה הנהג לא אותת וכי לא היה במקום רכב תקול. אי זימון העדים שיכלו הנתבעים לזמן עומדת כנגד גרסתם. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

7.בנסיבות שפורטו האחריות להתרחשות התאונה מוטלת ב90% על הנתבע. הפגיעה מאחור מצביעה על כך שהטויטה כבר עברה לנתיב השמאלי והשלימה את המעבר לנתיב זה. בנסיבות אלו, המדובר בפגיעה אופיינית מאחור והיה על הנתבע, אשר היה צריך לנהוג בזהירות ועירנות להבחין במעבר הטויוטה ,לעצור, או להאט, בלי לפגוע בטויוטה.

יחד עם זאת, אני מוצאת להפחית 10% רשלנות תורמת של נהג הטויוטה אשר גם עליו הייתה חובה כנהג זהיר וסביר להבחין ברכב הנתבע המתקרב מאחור.

8.לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת 2-בעלת הטויוטה, באמצעות נתבעת 2,סכום של 5,223 ₪ (90% מסכום הנזק בצירוף שכ"ט השמאי) ובצירוף 200 ₪ הוצאות משפט. לא מצאתי לפסוק בתביעה רכושית זו פיצוי בגין עגמת נפש.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעת 2 תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ד, 11 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: