צו שירות של 400 שעות בגין גרימת מוות ברשלנות של ילד אשר טבע בבריכה

1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ונקבע כי ביצע עבירה של גרם מוות ברשלנות, בהתאם לסעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

טיעוני הצדדים:

2. ב"כ המאשימה עתר להרשעת הנאשם בדין, בהתאם לכלל לפיו משנקבע שנאשם ביצע עבירה, הוא יורשע בדין. התובע הפנה להלכת כתב ולע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני לפיהם בבחינת סוגיית ההרשעה בדין יש לשקול את האינטרס הציבורי ומיצוי ההליך הפלילי, אל מול שיקום הנאשם ונסיבותיו. התובע טען כי הימנעות מהרשעה תתאפשר במקרים חריגים, ובהתקיים שני תנאים, האחד כאשר השיקול הציבורי מאפשר זאת מבחינת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה והשני כאשר הנזק המוחשי הצפוי לנאשם כתוצאה מהרשעתו, בהתאם לנסיבותיו האישיות, עולה על האינטרס הציבורי. לדידו, המקרה דנן אינו חריג ואינו מצדיק סטיה מן הכלל בדבר הרשעה בדין. התובע הפנה לתסקיר שירות המבחן, וטען כי למרות ההמלצה להימנע מהרשעה, המלצה שאינה מחייבת את בית המשפט, אין בתסקיר התייחסות לסוגיית הפגיעה הצפויה לנאשם במידה ויורשע, למעט אמירה סתמית לפיה הרשעה תפגע בקידומו או בעיסוקו של הנאשם, וזאת ללא בחינה מעמיקה. התובע טען כי היה והנאשם יועמד לדין משמעתי מטעם משרד החינוך, עניינו ייבחן על פי מכלול הנסיבות, ולא רק על יסוד ההרשעה בדין או הימנעות מההרשעה. התובע טען כי שיקולי השיקום והשיקולים האישיים של הנאשם מתגמדים אל מול ערך קדושת החיים. התובע הפנה לע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, בו נקבע כי התוצאה הקשה של העבירות שביצע הנאשם, מחייבת הרשעה בדין. לדבריו, הנאשם היה אחראי על הטיול הן מבחינת ההכנות האירגוניות והן מבחינת קיום הוראות הבטיחות. התובע הפנה לחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, המחייב את הנאשם ולפיו האחריות העליונה מוטלת על המורה, שחייב להיות בקיא בהוראות הבטיחות ולוודא ביצוען. התובע טען כי לא מדובר ברשלנות רגעית מצד הנאשם, כי אם ברשלנות מתמשכת, במודעות לכך שהוראות חוזר המנכ"ל אינן מקוימות. לטענת התובע, מחדלי הנאשם החלו בשלב ההכנות לטיול ונמשכו לכל אורכו, שכן לפני הטיול  לא דרש אישור הורי התלמידים לכניסה למים ושחיה בגני חוגה ולא מדובר באישור טכני, אלא מהותי. במהלך הטיול, הנאשם התיר את כניסת התלמידים למים מבלי שבדק אם הם יודעים לשחות ומבלי שקיים פיקוח או דאג שיהיה פיקוח אקטיבי על התלמידים, וזאת בניגוד להוראות שנקבע בחוזר המנכ"ל לפיהם פעילות במים מחייבת משמעת קפדנית וכי יש לקיים פיקוח יעיל על התלמידים המתרחצים ולהטיל עליהם משמעת קפדנית באופן מיוחד. הנאשם אף לא הקפיד שהתלמידים ינהגו באופן המאפשר פיקוח יעיל בתוך המים. התובע הפנה להוראת חוזר מנכ"ל לפיה בכיתות ז'-ט' על כל 15 ילדים מתרחצים, צריך להיות מבוגר מפקח אחד מסגל ההוראה של המוסד, הוראה אשר לא קוימה. התובע הבהיר כי ההסכמה להסדר נבעה הן בשל כשלים ראייתיים והן בשל העדר חקירה של מעורבים נוספים שיכול והיה להם חלק בטביעתו של המנוח ובהתרחשות האסון. התובע טען כי אי הרשעה בתיק זה תעביר מסר שגוי לציבור ההורים, לפיו רשלנות דוגמת התנהגות הנאשם, שהביאה לתוצאה טרגית של מות תלמיד במסגרת טיול בית-ספרי, תתקבל בסלחנות. התובע ציין כי אחד מתפקידיה החשובים של מערכת החינוך הוא שמירה על בטיחותם ושלומם של התלמידים וכן החזרתם בשלום לביתם. עוד טען כי האינטרס הציבורי מחייב קביעת נורמות התנהגות וקביעת רמת זהירות שתמנע תוצאות טראגיות, דוגמת המקרה דנן, וביקש מבית המשפט להתוות את סטנדרט ההתנהגות המצופה ממורה בכלל וממורה המפקח על תלמידים המתרחצים בפרט.

ביחס לענישה טען התובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. לטענת התובע אין מקום לחריגה מן המתחם, שכן הנאשם לא הביע נזקקות טיפולית ושירות המבחן לא ציין כי יש צורך בשיקום. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו הפלילי הנקי, תסקיר שירות המבחן ועדי האופי, עתר התובע להטלת 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למשפחת המנוח.

3. ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן באופן מלא, תוך הימנעות מהרשעת הנאשם בדין והטלת צו של"צ. הסנגור טען כי זהו מקרה מובהק ומתאים לאי הרשעה, בהתאם להלכת כתב, שכן מדובר במקרה יוצא דופן בנסיבותיו. לטענת הסנגור שירות המבחן אינו נדרש להצביע על נזק ספציפי שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה, ובמקרה זה הרשעה תיגרום לפגיעה חמורה בנאשם שהינו איש חינוך ובכך השקיע את כל חייו. לדבריו, הנאשם סמל לאיש המכבד את החוק ותורם לחברה, העמדתו לדין הנה דרמטית במיוחד והצמדת סטיגמה של עבריין, כתוצאה מהרשעתו, אינה נחוצה. הסנגור הוסיך כי הנאשם נשוי, אב ל-7 ילדים, שירת בצה"ל, רב, מחנך ומנהיג ממעלה ראשונה, מודל לחיקוי ולהערצה לתלמידיו, אחראי על החינוך בישיבת "חורב" מזה 30 שנים, בעל שאיפות בתחום וברור שהרשעה תסכל בחירתו לכל תפקיד בכיר בחינוך בעתיד. הסנגור הפנה למכתבי ההמלצה הרבים, שהוגשו בהסכמה וציין את רגישות הנאשם לילדים בעלי יכולת כלכלית נמוכה. הסנגור הוסיף כי הנאשם נוהג ליטול על עצמו אחריות ויוזמה והודאתו משקפת את דרכו לשאת באחריות, מבלי להתייחס למעורבים האחרים.

ביחס לדרגת הרשלנות, טען הסנגור כי נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים רף הרשלנות שיש לייחס לנאשם אינו גבוה, מדובר ברשלנות נקודתית, כאשר יחסו הכללי של הנאשם לטיול נעשה בצורה אחראית ביותר, מסורה, תוך מתן תשומת לב ודאגה לפרטים. לדברי הסנגור, הנאשם מנהל אחראי, הדורש מעצמו סטנדרטים גבוהים, הנאשם הוציא בעבר 40 טיולים ממושכים וחד יומיים וביום הטיול דנן הנאשם יכול היה להיעדר מן הטיול, שכן באותו יום התקיים טקס השבעה של בנו בצנחנים, אולם הנאשם בחר לצאת לטיול עם תלמידיו. הסנגור טען כי תמצית התרשלות הנאשם נעוצה באי קבלת אישור ההורים על כך שהילד יודע לשחות ושההורים מסכימים לשחיה, בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל, ואילו שאר הטענות המיוחסות לנאשם בעלות משקל נמוך יותר, ככל שיוחסו רק לנאשם. להבנת הנאשם, בזמן אמת, פעל בצורה אחראית ומגנה על התלמידים. הנאשם תיאם את הטיול באתר גני חוגה מבעוד מועד, מדובר באתר שהייה ורחצה מוסדר, בעל רישיון עסק ובו פארק מים. האתר מעסיק מצילים מוסמכים ומערך בטיחותי ומקצועי שיבטיח מקום רחצה מוסדר לפי אישור העסק. הישיבה שילמה לאתר והוסכם כי הרחצה באתר הנה רק בשעות מוסדרות ובאור יום. לפני שהתלמידים נכנסו למים הם תודרכו על ידי המורים, במקום נכחו 3 מורים ושני מצילים מטעם האתר. הוסכם בין הצדדים כי גובה המנוח היה 1.5 מטרים, גובה המים המקסימאלי הנו 1.3 מטרים וגופת המנוח נמצאה במקום בו המים הגיעו לגובה 1.1 מטרים, ומכאן שעומק הרחצה היה סביר ומתאים לגובה התלמידים ולגילם. אין עדויות וראיות ביחס לאופן הטביעה, הנאשם הודה, בקיומו של קשר סיבתי, אולם מדובר בקשר ברמת הפשטה גבוהה. לטענת הסנגור, גם אם היה מחדל בכך שלא קויימה הוראה מחוזר המנכ"ל, הרי שלא מדובר בהתייחסות פוחזת שאינה מתייחסת לבטיחות התלמידים ומהאמור עולה כי לא מדובר ברשלנות ברף הגבוה.

הסנגור טען כי בין השנים 2004 ל- 2010 אירעו 6 מקרי טביעה שהסתיימו במוות, אולם באף אחד מן המקרים לא הוגשו כתבי אישום. הסנגור ציין לדוג' את האירוע בעניינו של נתנאל לירני ז"ל שאירע 13 חודשים קודם לתיק דנן. הסנגור הגיש דו"ח משרד החינוך לפיו באותו מקרה לא נשלח אישור להורים, לא נבדקו יכולות השחיה ולא היתה השגחה כלל, ולטעמו של הסנגור מדובר באירוע חמור מהאירוע בתיק דנן. לפיכך טוען הסנגור כי עצם ההעמדה לדין הנה תקדימית ומעבירה מסר משמעותי. הודאת הנאשם וקבלת האחריות כלשעצמם, מהווים הישג למערכת. כמו כן, כיום ישנה החלטה של משרד החינוך שלא לאשר רחצה ושחיה בטיולים מטעם בתי ספר.

הסנגור ציין כי כתב האישום הוגש כנגד הנאשם בלבד, ולא הוגשו כתבי אישום כלפי אחרים שנחקרו במסגרת תיק זה, על אף שייתכן שלגורמים אלה היה אשם תורם.

הסנגור הפנה לפעולות הנצחה רבות והפקת הלקחים מצד הנאשם והישיבה, ששיתפו פעולה עם משפחת המנוח לאורך התקופה שמאז האסון.

ביחס לענישה טען הסנגור כי טווח הענישה במקרים דומים נע בין של"צ ללא הרשעה לבין מאסר בעבודות שירות, ואין תקדים להטלת עונש שמעבר למאסר לריצוי בעבודות שירות. בנסיבות אלה, כך לגישתו, העמדה העונשית לה טען התובע היתה זהה אף ללא הודאת הנאשם במסגרת הסדר הטיעון. 

סוגיית ההרשעה בדין – עמדת החוק והפסיקה:

4. הכלל הוא כי מי שנמצא אשם בביצוע עבירה פלילית, יורשע בדין. כלל זה מעוגן בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: "בתום בירור האשמה יחליט בית המשפט... על זיכוי הנאשם או, אם מצא אותו אשם, על הרשעתו".