צו עיכוב יציאה מן הארץ לבקשת סבתא

בפניי בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין פ. ר  ת.ז  --- (להלן: "הקטין).

הקטין ר' נולד בישראל וחי בה מלידתו; הוריי הקטין נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין בחודש נובמבר 2008 .

אביו של הקטין, א' ז"ל, היה נכה והלך לעולמו בחודש נובמבר 2010 .

אימו של הקטין, ילידת סרי לנקה, איננה אזרחית ישראלית, הגיעה לישראל לצורך עבודה כמטפלת.

התובעת הינה אימו של א' ז"ל, סבתו של הקטין.

התובעת הגישה תובענה להורות כי משמורת הקטין תהא בידי סבתו וזאת נוכח הודעת אם הקטין כי בכוונתה לחזור ולהתגורר בסרי לנקה, מולדתה, באם תגורש מן הארץ, מאחר ואין לה מעמד בישראל.

במסגרת התביעה למשמורת, עתרה התובעת אף למתן צו מניעת הגירה לקטין ולהוציא נגדו עכוב יציאה מן הארץ.

האם עתרה לדחות את בקשת הסבתא לעיכוב יציאה של הקטין ואוחזת בעובדה כי היא האפוטרופא הבלעדי של הקטין, כי משמורתו בידיה וכי אין כל בסיס משפטי לעתירות.

ביום 08.09.2014 התקיים דיון בפניי במסגרתו הורתי על הצדדים להגיש סיכומים בעניין; לאחר עיון בטענות הצדדים מורה כדלקמן:

1.         סעיף 28 א' (תיקון תשל"ו) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") , קובע  כי:  "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין".

            חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפי נוסחו המקורי, לא העניק לסב ולסבתא מעמד מיוחד בקשר ליחסיהם עם בני בניהם ומעמדם בכל הנוגע להוראות החוק האמור היה כמעמד קרובים אחרים.

            התיקון האמור ייחד לסב ולסבתא מעמד מיוחד, שונה ואחר, משאר הקרובים והעניק להם את האפשרות לפנות ולבקש את בית המשפט לאפשר הסדרי ראייה בינם ובין הנכד, בנסיבות מסוימות ולעיתים למרות התנגדות ההורה שנותר בחיים.

רציונאל זה של הקשר בין קטין לבין הורי ההורים מושתת על ההכרה בדבר הצורך והזכות לחיות בתוך משפחה , הכרה השלובה בטובת הקטין וקיימת עוד מקדמת דנא ולא באה לעולם אך בתיקון החוק האמור לעיל אלא זה הביא לביטוי חוקתי אותה הזכות.

עוד בשנת 1980 כתב השופט חיים פורת בה"מ (ת"א)  1037/79 (פורסם בנבו), החלטה מיום 20.05.80, כדלקמן: