צו כינוס - הסדר ללא נושים

צו כינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 11.6.13. עם כניסתה להליך הצהירה החייבת על חובות בסכום של 280,000 ₪ למועצה האזורית שומרון.

המועצה האזורית שומרון הגישה תביעת חוב באיחור. בקשתה להארכת מועד נדחתה ולפיכך נדחתה גם תביעת החוב עצמה (החלטת המנהל המיוחד מיום 23.2.15). המועצה האזורית לא הגישה ערעור על החלטת המנהל המיוחד.

משנדחתה תביעת החוב שהגישה המועצה האזורית שומרון הגישה החייבת בקשה לביטול צו הכינוס ולמתן הפטר חלוט ולחלופין בקשה לקבל את הצעתה לפי סעיף 33 לפקודה וליתן לה הפטר כשהצעתה עומדת על 1 ₪. לטענת החייבת, לבית המשפט סמכות לתת הפטר גם ללא הכרזתה כפושטת רגל. לחלופין טוענת החייבת כי בנסיבות שנוצרו היא רשאית להציע 0 ₪ או 1 ₪ כהצעה לסילוק חובותיה ולסיים את ההליך על פי סעיף 35י לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם–1980 (להלן: הפקודה).

החייבת מדגישה כי במצב שנוצר לא תצמח תועלת למאן דהוא מהכרזתה כפושטת רגל והאיזון הנכון מחייב הימנעות מהכרזתה.

ב"כ הכנ"ר טען כי לא ניתן לתת לחייבת הפטר ללא הכרזתה כפושטת רגל וכי מקום בו אין בנמצא נושים אשר תביעות החוב שלהם אושרו, לא ניתן לסיים את ההליך על פי סעיף 33 לפקודה, שכן אין נושים שעמם ניתן לערוך הסדר.

המנהל המיוחד בחר שלא לנקוט עמדה במחלוקת בין ב"כ החייבת וב"כ הכנ"ר.

דיון

על פי סעיף 61(א) לפקודה: "פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית המשפט הפטר". מנוסח הסעיף, כמו גם מהרציונל של הליכי חדלות הפירעון, עולה כי תנאי לבקשת ההפטר הוא הכרזת החייב כפושט רגל (ראו לעניין זה גם את סעיף 18ה(א)(3) לפקודה העוסק במתן הפטר מיד לאחר ההכרזה)

החייבת מבקשת שלא להכריז עליה כפושטת רגל ולכן לא ניתן לסיים את ההליך על ידי מתן הפטר.

אשר להסדר, על פי הפקודה יכול חייב להציע לנושיו פשרה או הסדר לפני כניסתו להליך של פשיטת רגל (סעיף 19א לפקודה), אחרי מתן צו כינוס ולפני הכרזתו כפושט רגל (סעיפים 33–41 לפקודה) ולאחר הכרזתו כפושט רגל (סעיפים 52–54 לפקודה).

בעבר נקבע מספר מינימלי של נושים כתנאי לפנייה לבית המשפט לפני הגשת בקשה לפשיטת רגל. סעיף 19א(א) כנוסחו כיום אינו קובע מהו המספר המינימלי של הנושים.