צו התיחום המקורי יעמוד בעינו עד לפקיעתו

בתאריך 13 באוקטובר 2003 הוציא האלוף משנה קפלינסקי, בתוקף סמכותו כמפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, צו תיחום מקום מגורים כנגד (להלן: "צו תיחום"). הצו ניתן בהתאם לסעיף 86(ב)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378) התש"ל - 1970 (להלן: "הצו בדבר הוראות ביטחון"), נסמך על " ...טעמי ביטחון החלטיים ובשל ההכרח להתמודד עם פעולות הטרור ומבציעהן..." וקבע כי המערער "יהיה נדרש לגור באזור חבל עזה, בתחום שטחי המועצה כמשמעותם בהתאם לצו בדבר פרשנות (אזור חבל עזה) (מס' 300), התשכ"ט - 1969" . מקום המגורים נקבע בהסכמתו של מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה. תוקף הצו נקבע לשנתיים מיום חתימתו.

על צו זה הוגש ערעור, בהתאם לסעיף 86(ה) לצו בדבר הוראות ביטחון.

הערעור נדון ביום 23 באוקטובר 2003 בפני כב' השופט אל"ם יצחק מינא, אשר אישר את הצו תוך קיצור משכו לשנה וחצי מיום חתימתו.

הדיון הנוכחי הוא ע"פ הוראות ס' 86 (יג) לצו בדבר הוראות ביטחון. אחור של כחודשיים במועד קיומו והעדרו של המערער נגרמו על ידי המצב הביטחוני באזח"ע (ר' תרשומת בתיק בחתימת סגן ניצה קדוש, קצינת ביהמ"ש). דחייתו מן המועד המקורי שתוכנן (מחצית השנה מרגע חתימתו, כמצוות המחוקק) וקיומו עתה ובהעדר המערער, הינו על דעת ב"כ, עו"ד עיראקי.

עקב איחור בהתחלת הדיון ביום בו נקבע, נאלץ עו"ד עיראקי לעזוב לפני תחילתו, ברשות כב' נשיא בימ"ש זה. הוא העלה את טיעוניו על הכתב והם היו מונחים בפנינו ובפני ב"כ המפקד הצבאי בעת הדיון. עקב העדרו של המערער וב"כ, כפי שצויין לעיל, נוהלו שני חלקיו של הדיון, הגלוי והחסוי, ברצף אחד.

עיקרי טיעוניו בכתב של ב"כ המערער:

אם בכלל היה מידע בבסיס הצו המקורי - מידע זה אינו רלבנטי כיום.

המציאות באזח"ע השתנתה מאז הוצאת הצו ואם יש סיכוי של המצאות מצב שבו נשקפת סכנה מהמערער. יכולה להיות גם נשקפת ממנו גם כאשר הוא באזח"ע.

לפני הוצאת צו התיחום היה המערער במעצר מנהלי, וכך, מסיבות ומשיקולים זרים, ניתן צו התיחום.

במעמד אישור צו התיחום ציין השופט כי לאור סוג המסוכנות תופחת תקופת הצו בחצי שנה וכי עניינו של המבקש יישקל בכל ששה חודשים, דבר אשר מלמד כי המדובר במסוכנות שבאופיה אינה מתמשכת.

לאחר ששה חודשים המסוכנות הנשקפת מן המערער, במקום מגוריו המקורי התפוגגה מאחר והמציאות השתנתה באופן משמעותי.

לאור הניתוק המוחלט בין המערער לבין מקום מגוריו המקורי, לא ייתכן שיש חומר מודיעיני המחזק את טענת המסוכנות.

המציאות השוררת בעזה מעידה על העדר כל אפשרות של פיקוח, כך שאין מקום לטעון על המצאות חומר מודיעיני עדכני.

לצו אין כל בסיס ואין כל מסוכנות הנשקפת מן המערער ובוודאי היום לאחר חלוף ששה חודשים.

לאור כל האמור לעיל, מבקש ב"כ המערער מן הועדה לשקול ולהחליט על החזרתו למקום מגוריו.

ב"כ המפקד הצבאי ציין כי לפני הוצאת צו התיחום היה המערער במעצר מנהלי החל מינואר 2003. משהוצא צו התיחום והערעור נגדו נדחה, עתר המערער לבג"צ (בג"צ 9552/03). העתירה נדחתה תוך שבית המשפט קובע, בין היתר, כי בידי המדינה אינדיקציות של ממש בדבר הסיכון הביטחוני שנשקף מן העותר ובדבר נחיצות צו התיחום. פסק הדין הונח בפני הועדה.

בסמוך לדחיית העתירה תוחם המערער.

ב"כ המפקד הצבאי ציין כי משיקולים הומניטאריים הותרו ביקורי משפחה אצלו ואף אושר לאשתו לעבור אף היא לחבל עזה ובתנאי שתישאר שם משך כל תקופת התיחום.

לטענותיו הספציפיות של בא כוח המערער משיב ב"כ המפקד הצבאי כדלקמן: