צו הגנה

האם יש ליתן צו הגנה או צו מניעה כנגד מי שהורחק תקופה של שנה בצווי הגנה קודמים?

א.        הרקע העובדתי:

1.         התובעת 2 (להלן : " האשה") והנתבע (להלן : " הבעל") הינם בני זוג יהודים שנישאו זל"ז ביום 27/8/2009 והתגרשו לפני מספר חודשים.

2.         לצדדים נולד ילד אחד משותף בשם א.ב.א והוא בגיל שנה ושלושה חודשים ומוחזק בידי אמו.

3.         בחודש דצמבר 2010 אירע בין הצדדים אירוע אלים במסגרתו פגע הנתבע ברגלו בתובעת, כאשר כל אחד מהם רואה האירוע בדרך שונה : האשה טענה כי בעלה בעט בה ואילו הבעל טען כי הדף אותה ברגלו.

4.         אירוע זה היה מקור להליכים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (בקשת צו הגנה) ולהליכים פליליים בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כתב אישום בגין תקיפה).

5.         בעקבות אירוע זה וביום 23/12/2010 הגישה האשה בקשה לצו הגנה כנגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה בקריות ובקשתה נעתרה במעמד צד אחד.

6.         תוקף צו ההגנה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות הוארך מעת לעת וזאת עד ליום 23/12/2011.

7          כמו-כן, התקיים הליך פלילי בבית המשפט השלום בנצרת במסגרתו הודה הנתבע בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו והוא נתון לטיפול ופיקוח של שירות המבחן למגורים, כאשר עד לשעה זו טרם נגזר דינו.

8.         כיוון שביום 23/12/11 עמד לפוג תוקפו של צו ההגנה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, הגישה האישה בבית משפט זה התביעה הנוכחית בצירוף בקשה דחופה במעמד צד אחד שעניינה מתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להיכנס לביתה ולבית הוריה ו/או להתקרב אליה ו/או למקום עבודתה. הבקשה נעתרה בחיוב במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון ביום 4/1/2012 בפניי.

9.         במסגרת הדיון שנערך בפניי, עתרה האישה לצו מניעה קבוע ולשאלת בית המשפט מה המקור המשפטי להגשת התביעה היא השיבה כי ניתן לראות בתובענה בקשה לפי הוראות למניעת אלימות במשפחה או לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת (עמ' 3 שורות 7-9 לפרוטוקול הדיון). לפיכך הסכימו הצדדים לקיים דיון הוכחות באותה ישיבה ולסכם טענותיהם בכתב וכי יינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק והעדויות, כאשר לכל צד שמורה הזכות לטעון גם טענות מקדמיות לעניין פגמים שנפלו בתביעה או בבקשה (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

ב.         טענות התובעת:

10.        התובעת טוענת, כי היא חוששת מאוד מן הנתבע. היא הסבירה, כי הנתבע מתגורר במרחק גדול ממנה ומבית הוריה ולפתע בעת האחרונה היא הבחינה בו מסתובב בחנויות ובבתי קפה הסמוכים לשכונת מגוריה - דבר שלשיטתה הוא מעולם לא עשה קודם לכן (עמ' 4 שורה 26 עד עמ' 5 שורה 1, עמ' 8 שורות 18-20). התנהלות זו של הנתבע הגבירה בקרבה של התובעת את החשש והחשד שמא הנתבע מעוניין לפגוע בה או בבנה.

11.        התובעת טענה כי הדבר אירע כשלושה - ארבעה שבועות קודם הגשת התובענה וכי למרות שמדובר בהפרת צו ההגנה של בית המשפט לענייני משפחה בקריות הקובע איסור שהייה ברדיוס מסוים מביתה וממנה, היא לא פנתה למשטרה בגין הפרת הצו כיוון שהמשטרה לא עושה כלום (עמ' 5 שורה 7).

12.        בכל הנוגע לחששה של התובע ביחס לקטין, חשש זה מתבסס אך ורק על יסוד האירועים שהיו במהלך החיים המשותפים ולא על אירוע מהעת האחרונה.

13.        במסגרת סיכומיה טענה ב"כ התובעת, כי הנתבע הינו מסוכן והצו המבוקש חיוני למניעת הסכנה הנשקפת ממנו לתובעת. מסוכנות זו נלמדת אליבא דב"כ התובעת מהרשעתו בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו, מהעובדה שהוא נוהג להגיע לאחרונה לסביבת מגוריה של התובעת, מנסיונו להקטין מחשיבות וחומרת אירוע האלימות המקורי שהביא לקרע הסופי בין הצדדים ולמעשה מאי הבנתו, כי נהג באלימות כלפי התובעים (סעיפים 4, 5, 8, 10-13 לסיכומי התובעת).

14.        באשר למתווה המשפטי, נטען בסיכומים כי לפי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 יש סמכות לבית המשפט ליתן צו הגנה גם לאחר שנה לאחר בחינה מחודשת של הנסיבות ובנוסף, יכול בית המשפט ליתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001 שתוקפו יכול להיות עד לשנתיים ימים (סעיפים 15-17 לסיכומים).

15.        בסיכום כולל, כאשר עורכים את מלאכת האיזון בין הסיכון הנשקף לתובעים לבין הנזק שעלול להיגרם לנתבע, טענה ב"כ התובעים, כי ידם של התובעים על העליונה ואיזון זה צריך להביא לכך שתובענה זו תיענה בחיוב במלואה וכי יינתן צו מניעה קבוע או לתקופתה המקסימלית בחוק.

ג.         טענות הנתבע: