צו בתיק בשא 3056/05

1.         לפני בקשה למתן צו, המופנה לרשם המקרקעין, לפיה תרשם הערה בדבר ניהול הליכים משפטיים והגשת התביעה שבתיק זה, על החלקה הידועה כחלקה 12 בגוש 16523 בנצרת (להלן: "החלקה").

המבקשת הגישה תובענה כלפי המשיבים, ובה עתרה, בין היתר, לסעדים הצהרתיים, לפיה החלקה הנ"ל מצויה בבעלותה, וכי עסקה שנערכה בין המשיב 1 ליתר המשיבים, בחלקה זו, בטלה.

בגדרה של תביעה זו אף הוגשה בקשה לסעד זמני, לפיה יאסר על המשיב 1 להעביר את הזכויות בחלקה, או לעשות בה כל דיספוזיציה עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

לאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים, החלטתי להעתר לה וליתן צו זמני כמבוקש. הצו פקע עקב אי המצאות כתב ערבות על ידי מנהלה של המבקש והרוח החיה בניהול התביעה - מר מוריס קרדוש.

משעתרה המבקשת, לנוכח שינויים שחלו בהנהלתה, לחידושו של הצו, החלטתי לחדש הצו ובלבד שיופקדו בטוחות הולמות כפי החלטתי מיום 11.8.05 וביניהן ערבותו של מר מוריס קרדוש.

אף זו הפעם פקע הצו לנוכח אי הפקדת ערבותו של מר מוריס קרדוש, אשר נמנע, מנימוקים שטרם הובהרו, לחתום על התחייבות.

עתה מונחת בקשה זו לפני.

2.         המשיבים מתנגדים בתוקף לקבלת הבקשה, שכן יש בה כדי לעקוף את החלטותי הקודמות. לטענת המשיבים, ויותר מקורטוב של צדק יש בטענתם זו, יש בבקשה כאמור משום ניסיון לעקוף החלטות קודמות של בית המשפט. כל זאת שעה שהמבקשת לא ניצלה הזדמנויות קודמות שניתנו לה. לשיטת המשיבים - הצווים הקודמים פקעו מבחירתה של המבקשת.

המשיבים אף טועננים, כי בקשה זו חתומה על ידי מר עאמר קרדוש, המציין עצמו כמנהל בחברה, מבלי להמציא ראיה באשר למינוי כדין. על כן, ולו רק מטעם זה, דין הבקשה להדחות.

מסקנת המשיבים הינה כי העתרות לבקשה הינה ריקון החלטות בית המשפט מתוכן.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ותוך שאני נותן דעתי להליכים המרובים שהתנהלו בתיק זה שלפני, סבורני כי אמנם אין המבקשת ראויה לפרס בשל התנהלותה, אשר הביאה לסיכול צווים אשר ניתנו לבקשתה, מבלי ליתן כל טענת לאי המצאת כתב הערבות הנדרש. עם זאת, כבר הבעתי דעתי בהחלטותי הקודמות, כי לכאורה, אין לומר שסיכויי התביעה להתקבל קלושים.

בנסיבות אלה, נועדו החלטותי הקודמות, בהן הוריתי על מתן צווי מניעה, כדי לשמר את המצב הקיים עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, למען לא יוווצר מצב בו תסוכל מטרת הגשת התביעה מחמת שהמשיבים יעבירו את הזכויות בחלקה.

תכלית זו עומדת בעינה, גם אם סוכלה עקב התנהלותו הבלתי מובנת של הרוח החיה מטעם המבקשת - מר מוריס קרדוש.

בנסיבות אלה, שקלתי אף האם אין לראות בהתנהלותה של המבקשת אף משום התנהלות שלא בתום לב. אולם, בהעדר טיעון בסוגיה זו, אותירה בצד.

סעיף 130 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע:

"בית המשפט רשאי, בכל הליך שלפניו בענין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערה כפי שיקבע."

סעיף זה אינו מזכיר את טיבן של ההערות אשר תרשמנה על פי צו בית המשפט. על כן, לבית המשפט נתונה הסמכות למלא את הוראת הסעיף בתוכן - תוך קביעת תוכנן של ההערות, אשר ירשמו על פי צו שינתן על פי הוראה זו, ככל שהליכים המשפטיים יצדיקו זאת.

מובן, כי הערה עשויה להתייחס לצו מניעה, האוסר ביצוע רישומים בחלקה האמורה, ועשויה היא להיות בעלת תוכן פוגע פחות במשיב, כגון רישום הערת אזהרה, אשר יהא בה כדי להודיע לכולי עלמא על קיומו של ההליך, באופן אשר יהא בו למנוע מצדדים שלישיים תמי לב להתקשר בעסקה הנובעת מאותה חלקה, מבלי לאסור עליהם להתקשר בעסקה, כאשר עצם רישום ההערה יהא בו רק כדי לידעם כי קיימת מחלוקת באשר לאותה חלקה - ובכך למנוע מהם העלאת טענות הנוגעות להעדר ידיעה.

סבורני כי במקרה דידן, בו אכן מתקיימת מחלוקת של ממש, הנוגעת לחלקה, מן הראוי לידע את הכלל באשר לקיומה של מחלוקת זו, ובכך למנוע העלאת טענות כאמור.