צדרבוים נ' ר.מ. הדר ייזום והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה להורות לנתבעים ליתן צו הסכמה לרישום הערת אזהרה וכן להורות כי אין לנתבעים כל זכות לדרוש מן התובע כספים כלשהם למעט אלה המותרים בצו הפיקוח למוצרים ושירותים.

במסגרת הדיון בסעד הזמני הסכימה הנתבעת 1 ליתן את הצו והשאלה היחידה שנותרה הינה זכותה של הנתבעת לדרוש כספים כלשהם מאת התובע.

בדיון היום הסתבר כי גם בענין זה הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, וכל שנותרה לדיון הינה שאלת ההוצאות.

כדי להכריע בשאלה זו, אתן פירוט קצר של העובדות.

התובע רכש דירה מהנתבעת 1. הנתבע 2 הינו ב"כ של הנתבעת 1.

לימים התקשר התובע בהסכם מכירה של הדירה לצד ג'. לצורך רישום הערת אזהרה לטובת צד ג', נדרשה הסכמת הנתבעת 1. הנתבעת 1 באמצעות ב"כ הסכימה לביצוע הרישום בכפוף לתשלום הסך של 0.75% משווי העסקה.

התובע טוען כי דרישה זו הינה מנוגדת לחוק ובעיקר צו פיקוח על מוצרים ושירותים (קביעת מחיר מירבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס-1999 אשר קובע מגבלת סכום של 300 ₪.

הנתבעים התגוננו בטענה על פיה הצו איננו חל על הנתבעת 1 שכן איננה חברה משכנת. בנוסף, נטען כי אין לנתבע 2 כל חבות אישית כלפי התובע.

כאמור לעיל, הצדדים הגיעו לכלל הסכמה עניינית באשר לנושא החתימה על ההסכמה וכן הודיעו הנתבעים כי אין להם כל טענות כספיות כלפי התובע והותירו את שאלת ההוצאות להכרעת בית המשפט.

אינני יכול לקבל את טענת הנתבעים כי הצו איננו חל על הנתבעת 1. הגדרת צו נוקבת במונח "נותן שירות" ומפנה בענין זה לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (נחלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין) תש"ס-1999. בהוראה זו – נותן שירות מוגדר בין היתר, כמי ש "מנהל אצלו רישום של זכויות בקשר עם המקרקעין".

בעניינו, המדובר בחברה אשר הקנין במקרקעין רשום על שמה בספרי לשכת רישום המקרקעין ואצלה נרשמים בעלי הזכויות, מהות הזכויות וחילופי הזכויות וזאת עד לרישום סופי של הזכויות בפנקסי רישום המקרקעין. לפיכך, נחשבת הנתבעת 1 כמי שבאה בגדר "נותן שירות" כהגדרת מונח זה בצו הנ"ל. על כן, מוגבלת הנתבעת 1 לסך של 300 ₪ אותו היא רשאית לדרוש בגין רישום העברת הזכויות ודרישתה לתשלום הסך של 0.75% משווי העסקה לא היתה כדין.

מכאן נובע כי התביעה כנגד נתבעת 1 בדין יסודה וטוב עשתה הנתבעת 1 משהצהירה אשר הצהירה לגופו של ענין ובכך חסכה דיון משפטי ועובדתי.

שונים הם פני הדברים באשר לנתבע 2. המדובר במי שהינו עו"ד ומייצג את הנתבעת 1 ובדרישותיו לתשלום הסכום הנ"ל באו כשלוח של הנתבעת 1 ולא מטעם עצמו.

יש לזכור כי גם בפסיקת שכ"ט עו"ד, שכ"ט תמיד שייך ללקוח והדברים עובדים כך גם כאשר התמונה הינה הפוכה. וכל דרישה של עו"ד לתשלום שכ"ט כלשהו הינה דרישה מטעם החברה אותה הוא מייצג ולא מטעם עצמו. על כן, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות.

אשר על כן, אני קובע כדלקמן:

1.מחייב התובע בתשלום שכ"ט הנתבעת 2 בסך של 5,000 ₪.

2.מחייב הנתבעת 1 בתשלום שכ"ט התובע בסך של 7,500 ₪.

ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ב, 01/07/2012 במעמד הנוכחים.