צדקני נ' עין דרור ואח'

החלטה

1.בקשת המבקשים לכוף את המשיב בקנס ו/או במאסר "לציית לפסק הבוררות מיום 23 בפברואר 2012..... ולחדול, לאלתר, מהפרתו..".

2.פסק הבוררות נשוא הבקשה ניתן ביום 23.2.12 וביום 10.6.12, וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שהוגשה בקשה לאישורו ובהיעדר התנגדות לבקשה.

תחילה אתייחס לפסק הבוררות שאושר.

מפסק הבוררות עולה כי הצדדים להליך הם שכנים בבנין ברחוב קפלן 16 בלוד; "הנתבעים (המבקשים כאן – א.נ.ח) רכשו את הזכויות בדירה מספר 2... הנמצאת בצידו השמאלי של הבניין, בקומת הקרקע... התובע (המשיב כאן- א.נ.ח) רכש את הזכויות בדירה בקומה השניה שבאותו בנין....". בין הצדדים התגלעו מחלוקות, בין היתר, בקשר עם שימוש ב"שטח המשותף" והם פנו ליישבן בהליך של בוררות.

כאמור, פסק הבוררות ניתן ביום 23.2.12.

בפסק בוררות נקבע כדלהלן:

"1. ההחלטות בפסק הביניים מיום י' בניסן תשע"א 14 באפריל 2011 בכל הקשור לשאלה האם לנתבעים חובה לאשר את הבקשה להיתר בניה...לחלוקת השטח המשותף...ולעיקרון של שימוש בשטח המשותף...לשימוש בחדר הנוסף...או כל עניין שלא זכה להתייחסות מפורשת בהחלטות שניתנו לאחר מכן ומפורטות להלן, תקפות כפסק דין סופי.

2.בעניין שימושי החצר:

תוקף ההחלטה מיום 6 יוני 2011:

האמור בסעיפים א,ד,ה,ז – תקף כפסק דין סופי.

האמור בסעיף ב' – תקף כפסק דין סופי, לבד ממה שנקבע בסעיף 1 להחלטה מיום י' בטבת.

תוקף החלטה מיום י' בטבת תשע"ב, 5 בינואר 2012:

ההחלטות שניתנו ביום י' בטבת תשע"ב, הינן החלטות סופיות, ומעמדן כפסק דין סופי.".

לא ראיתי לפרט את החלטות הבורר מהמועדים 14.4.11 , 6.6.11 ו- 5.1.12 להן ניתן תוקף של פסק בורר (בהתאם לאמור לעיל) שכן אין הפירוט רלבנטי להחלטה דנא, אך בקליפת אגוז אומר כי עניינן של אותן החלטות הוא חלוקת השימוש ואופן השימוש ברכוש המשותף. כך למשל, נקבע, בין היתר, שהחצר הסובבת את בית המבקשים היא כולה "חצר משותפת"; כי הצדדים "רשאים להשתמש באופן זהה בכל חלקי החצר - הקדמי והאחורי"; כי הצדדים ישתמשו בחצר באופן מקובל בחצר משותפת בבית משותף וכיו"ב. בהחלטה מיום 6.6.11 אף פורטו "הוראות בדבר שימושי החצר", כך למשל נקבעו הסדרים ביחס לחניית אופנוע, ביחס לקשירת כלב, ביחס להעמדת שולחנות בחצר המשותפת ועוד.

2.בבקשה דנא טוענים המבקשים כי המשיב הפר את פסק הבוררות "ברגל גסה", כי העמיד שולחן וכסאות "ואף כמה זוגות אופניים" על משטח הבטון הסמוך לכניסה לביתם והכל בניגוד לפסק הבוררות. כך גם טענו שהמשיב התקין מנעול על שער הכניסה של הבית המשותף "וחסם בכך לחלוטין את הכניסה המרכזית לדירת המבקשים ואף לחצר המשותפת של הבית המשותף" ומנע מהם לעשות שימוש בכניסה לדירתם ולחצר המשותפת ולמעשה השתלט על הכניסה.

לטענת המבקשים הפעולות שביצע המשיב מהוות הפרת פסק הבוררות מאחר שנקבע בפסק כי שני הצדדים ישתמשו בחצר "באופן המקובל בחצר משותפת שבבית משותף...".

מאחר שהמשיב אינו מקיים את הוראות פסק הדין פנו המבקשים לבית משפט בבקשה על פי פקודת בזיון בית משפט ועתרו כי בית משפט יכוף על המשיב את ביצוע פסק הבוררות בדרך של "קביעת קנס מתמשך ומשמעותי על המשיב עד שזה יציית להוראות פסק הבוררות... קביעת קנס משמעותי ומתמשך ו/או מאסר אם יהין המשיב להתקין בעתיד מנעול ו/או לנעול את שער הכניסה לבית המשותף".

3.המשיב התנגד לבקשה וטען כי יש לסלקה על הסף; כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט וכי מטרתם היא להטרידו, והגם שהוא מכחיש את טענות המבקשים כי אינו ממלא את הוראות פסק הדין הרי "בחר המשיב לבצע במלואו את חפצם של המבקשים" כי "מדובר בזוטות של ממש", וחרף פנייתו אליהם לא הסכימו המבקשים למחיקת הבקשה והציבו "תנאים כספיים מופרכים למחיקת הבקשה", עוד טוען המשיב כי המבקשים כלל לא פנו אליו עובר להגשת הבקשה. כן טען כי ההליך בו נקטו המבקשים אינו ההליך המתאים לבירור טענותיהם ובכלל זה, כי פסק הבוררות לא כולל כל הוראה אופרטיבית.

לגופו של ענין, טוען המשיב כי משנקבע בפסק בוררות שהחצר משותפת לשני הצדדים, רשאי היה להניח את השולחן והאופניים במקום שהונחו וממילא אין מניעה בהתאם לפסק הבורר להניח אופניים או כסאות על משטח הבטון הממוקם סמוך לדירת המבקשים, ואשר לנעילת השער, טען כי הדבר נעשה בתיאום עם השוכרים שהתגוררו בדירת המבקשים ובהסכמתם ובמטרה למנוע כניסת זרים לחצר.