צדקה ואח' נ' עירית רמת גן

פסק דין

התובעים הגישו ביום 10.2.11 תובענה מנהלית וביקשו להכיר בה כתובענה ייצוגית.

טענת התובעים היא שעיריית רמת גן חרגה מהסדר התשלומים ושיטת ההצמדה שנקבעה בצו הארנונה העירוני לתשלום חיובי ארנונה. לפי הטענה ניתן לשלם ארנונה בהסדר של 6 תשלומים דו חודשיים ב-1 לכל חודש אי זוגי. בפועל, לטענת התובעים גרמה העירייה לכך שתשלומי הארנונה נגבו ב-16 לכל חודש אי זוגי ולפי שהתשלומים הוצמדו עד ליום התשלום בפועל נגרם למשלמי הארנונה חסרון כיס מסוים לפי תחשיב שערך מומחה מטעם התובעים המייצגים נגרם לתובעים עצמם הפסד של כ-0.73 ש"ח לכל תשלום. .

לפי תחשיב שערך מומחה מטעם התובעים המייצגים נגרם לתובעים עצמם הפסד של כ-0.73 ש"ח לכל תשלום.

ביום 9.5.11 הגישה עיריית רמת גן (להלן: "העירייה" או "המשיבה") הודעה בדבר חדילת גבייה בהתאם להוראת סעיף 9[ב] לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") וביקשה לדחות את בקשת האישור.

התובעים אינם מתנגדים לדחיית בקשת אישור התובענה כתובענה ייצוגית ולמחיקת התובענה המנהלית. הם מבקשים שייפסקו להם גמול ושכר טרחה לב"כ המייצג בהתאם להוראת סעיף 9[ג] לחוק.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה המנהלית כתובענה ייצוגית ומוחק את התובענה המנהלית.

סוגיית הגמול

עיקר טענת התובעים

בנקודת המוצא של טיעון התובעים לעניין הגמול ושכר הטרחה מצויות הוראות החוק. סעיף 22[ב] לחוק מורה שבקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי יתחשב בית משפט בטרחה שטרח התובע, בהוצאותיו, במידת הסיכון שנטל על עצמו, בחשיבות הציבורית של התובענה ובתועלת הביאה לחברי הקבוצה הרלוונטית. שיקולי קביעת שכר הטרחה נקובים בסעיף 23 לחוק והם בעיקרם דומים.

לעניין הטרחה שטרחו התובעים ובמיוחד באי כוחם מציינים התובעים שעניין התובענה הופקד בידו של משרד עורכי דין המומחה במיסוי מוניציפאלי. התמחות זו מצריכה ידע וניסיון ספציפיים שמצוי ברשות עורכי דין שלהם לא רק תואר במשפטים אלא גם השכלה בתחומי חשבונאות וכלכלה. אנשי מקצוע אלה בוחנים בתשומת לב פניות של אזרחים המבקשים להשיג על חיובים שונים ומשונים המוטלים על הציבור בידי הרשויות המקומיות. הסינון של הפניות הוא יסודי ומדוקדק. על כן, מושקעת טרחה רבה בתהליך הבדיקה והבחינה לקראת הגשת תובענה ייצוגית.

הגשת תובענה כרוכה בסיכון. שכן, חרף הבירור המוקדם והצבת התובענה על יסודות מוצקים, אין ביטחון שהתובענה תאושר. דחייתה של בקשה עלולה לחייב את התובע בהוצאות בשיעור ניכר [למשל הוצאות בסך 100,000 ש"ח שנקבעו בע"א 1509/04 דגוש נ' Chrysler Corp.].

צוות המשפטנים בראשות עו"ד אלכס כץ השקיע בהכנת התיק כ-75 שעות עבודה ששוויים הממוצע כ-200 $ לשעה ופרמיית סיכון של 50% ובסך הכל סכום של 180,000 ש"ח + מע"מ. לכך יש לצרף את שכרו של מומחה שמסר חוות דעת לתובעים בעלות של 37,500 ש"ח + מע"מ.

באשר לשיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת טוענים התובעים, בהסתמך על חוות דעת של מומחה, כי מדובר בגבייה חריגה של 1.6 מליון ש"ח וכי בהסתכלות עתידית מדובר בחסכון לתושבי העיר של כ-700,000 עד 800,000 ש"ח לשנה. ההערכה הכוללת של החיסכון לציבור למשך 5 השנים הקרובות היא של כ-4 מליון ש"ח. על בסיס זה מבקשים התובעים לפסוק להם גמול של 100,000 ש"ח ו-300,000 ש"ח לבאי כוחם.

מרכיב השיקול הבא הוא התועלת הציבורית הגלומה בתובנה הייצוגית. בהקשר זה מדגישים התובעים את ההשלכה המרתיעה שיש לתובענה דנן על רשויות מקומיות אחרות. השלכה זו בעלת ממש היא לא רק בהקשר לסוג הגבייה החריגה הקונקרטית אלא גם ביחס לפעילות נעדרת סמכות באופן כללי שיש לה ביטוי בדרישות כספיות בלתי חוקיות מן האזרח. גם ברכיב זה מבקשים התובעים לפסוק להם גמול של 120,000 ש"ח ולבאי כוחם שכר טרחה של 580,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

סה"כ תובעים התובעים גמול בהיקף של 220,000 ש"ח וכן החזר הוצאה (חוו"ד המומחה) של 37,500 ש"ח.

כמו כן, נדרש תשלום שכ"ט באי כח מייצגים בסכום 1,060,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

עיקרי תגובת המשיבה

העירייה טוענת בראשונה שהתובע המייצג לא פנה לעירייה בבקשה להפסיק את הגבייה טרם שהגיש את התובענה ובכך גרם להוצאות נוספות לקופה הציבורית. עוד היא טוענת כי השיקולים המשפיעים קביעת גמול שכ"ט אינם בעלי משמעות בעניין הזה ועוד כי נתוני המומחה מטעם התובעים מוטעים.

העדר פנייה מוקדמת