צדק ה אמת וחסד נ' אלזמי

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות

בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 22.4.13 בהיעדר התייצבות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, הן מחמת אי הגשתה במועד והן לגופה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות הינו תוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין למבקש. במקרה זה נשלח פסק הדין אל המבקש, לכתובת "ת.ד. 967 קריית אתא" (להלן: "תיבת הדואר"), ונמסר ביום 13.5.13. דבר הדואר לא נדרש. כפי שפורט בפסק הדין ואף יפורט להלן, מדובר במסירה כדין. הבקשה הוגשה ביום 2.7.13, דהיינו בחריגה מן המועד הקבוע בתקנות, וזאת מבלי שנתבקשה הארכת מועד. די בטעם זה על מנת להביא לדחיית הבקשה.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין.

הטענה המרכזית הנטענת בבקשה היא כי המבקש לא התייצב לדיון שכן ההחלטה אודות מועדו נשלחה לתיבת הדואר, כתובת שאינה בשימוש, ולא לכתובתו של המבקש ברח' העצמאות 74 קריית אתא (להלן: "הכתובת בעצמאות"), שהינה הכתובת המצוינת בכתבי בי דין. משמעות הטענה היא כי לא הייתה המצאה כדין למבקש. טענה כנגד חוקיות ההמצאה נופלת למסגרת ביטול מחובת הצדק.

דין הטענה להידחות.

תקנה 480 לתקנות קובעת שמקום שניתן בו מען ניתן להמציא כתבי בי דין לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין בכתב לבית המשפט על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי. על גבי ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש הוא ציין את תיבת הדואר ככתובתו. מאז לא עדכן המבקש את בית המשפט בכתב על כל כתובת אחרת. לפיכך כל מסמך שהומצא לכתובת זו – הומצא כדין. הכתובת בעצמאות לא צוינה על ידי המבקש באף מסמך שהגיש לבית המשפט, אלא צוינה רק על ידי המשיבה בתצהיר העדות הראשית מטעמה.

משקבעתי כי מדובר בהמצאה כדין, דין הבקשה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק להידחות.

משדחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, נותר לבחון אם יש מקום כי אבטלו על פי שיקול דעת. אני סבורה כי התשובה לכך שלילית.

כידוע, בעת שבית המשפט בוחן אם יש מקום לבטל פסק דין על פי שיקול דעתו, הוא בוחן את סיבת מחדלו של המבקש מלהתייצב ואת סיכויי ההצלחה שלו. בפסיקה נקבע כי השאלה העיקרית היא שאלת סיכויי ההצלחה, ואולם זאת כאשר מדובר בבעל דין שהייתה הצדקה לאי התייצבותו, או כשזו נבעה מרשלנות. במקרה שבו נבעה אי ההתייצבות של המבקש מהתעלמות מדעת שלו מההליך המשפטי, תוך זלזול בחובתו כבעל דין, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה מבלי להידרש לשאלת סיכויי ההצלחה (ראה: רע"א 6905/11 פסי גולדנברג בפשט"ר ואח' נ' זהבה רובנר ואח' (31.12.12) בפסקה 16 להחלטה; רע"א 1957/12 זהרה חלה ואח' נ' יוסף כהן ואח' (22.5.12) בפסקה 13 להחלטה)).

במקרה זה התעלם המבקש מההליך המשפטי. לגרסת המבקש עצמו בתצהיר שצרף לבקשה, הכתובת שמסר לבית המשפט אינה כתובת בשימוש. המבקש נמנע, איפוא, לפי גרסתו מלעדכן את בית המשפט בכתובת מתאימה שבה יוכל לקבל כתבי בי דין והחלטות. זאת ועוד: המבקש הגיש ביום 13.1.13 בקשה לבית המשפט, אך נמנע מלברר מה הייתה החלטת בית המשפט.

בנוסף, מצילום המעטפה שצרפה המשיבה לתגובתה עולה כי דבר דואר ששלחה לכתובת בעצמאות, אשר על פי הנטען בבקשה היא כתובתו של המבקש, חזר אף הוא, דבר המצביע גם כן על התעלמותו על המבקש מן ההליך.

המסקנה היא כי מאז שהתקבלה התנגדותו, דבר שהוביל לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגדו, בחר המבקש להתעלם מן ההליך השיפוטי. די בכך על מנת להביא לדחיית בקשתו אף מבלי שאדרש לסיכויי הצלחתו. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי כי למבקש סיכויי הצלחה ממשיים. מדובר בתביעה שטרית שבה נטל ההוכחה מוטל על שכמו של המבקש. תצהירו של המבקש שצורף להתנגדות אינו מעלה טענת הגנה של ממש, אשר נראה כי יהיה בה די על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

לפיכך אני דוחה את הבקשה. כפועל יוצא מכך רשאית המשיבה להמשיך בהליכי ההוצל"פ של פסק הדין, ועיכוב הביצוע לפי ההחלטה מיום 13.8.13 מבוטל.

לפנים משורת הדין איני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: