צדוק נ' פולק

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. התובע השכיר לנתבעת דירה. הדירה נמצאת ביישוב צור הדסה. עניינה של התביעה בטענות שונות של התובע לנזקים להם גרמה הנתבעת לדירה. מנגד, מעלה הנתבעת טענת קיזוז, שעניינה חבויות שונות של התובע כלפיה. אדון להלן בטענות הצדדים. תחילה אדון בטענות שבתביעה. אחרי כן, אדון בטענות הקיזוז.

התביעה

2. ניקיון הדירה. התובע טוען כי הדירה הוחזרה כשאינה נקיה, וכי נשא בהוצאות בסך של 1,500 ₪ על מנת לנקותה. לביסוס טענה זו הוצגו תמונות. התמונות מעידות על לכלוך על רצפת הדירה. לא ברור מהן מתי בדיוק צולמו. מכל מקום, לא הוצג כל תיעוד על הוצאה כלשהי של התובע בגין עניין זה. בניגוד לנטען, לא מדובר במצב דברים קיצוני, כי אם בלכלוך שניתן על פני הדברים לנקותו בלא צורך בעזרה מיוחדת. משכך, התביעה בסעיף זה נדחית.

3. גינה. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את סעיף 7.9 להסכם השכירות, שעניינו שמירה וטיפוח הגינה. לא צורפו תמונות המעידות על מצב הגינה במועדים הרלוונטיים. לא צורף תיעוד על הוצאות כלשהן בהן נשא התובע במועדים הרלוונטיים בקשר לגינה. משכך, דין התביעה בסעיף זה להידחות.

4. פרקט. התובע טוען כי הנתבעת גרמה לנזקים בפרקט הדירה בסך של 5,100 ₪. הוצגו תמונות המלמדות על פגמים שונים בפרקט. מדובר בתמונות תקריב, אשר קשה ללמוד מהן על מראהו הכולל של הפרקט, ועל מהותם האמיתית של הפגמים. לא הוצגה חשבונית המלמדת כי תוקנו, או מה היתה עלות התיקון. כל שהוצג הוא הצעת מחיר, שאינה נושאת תאריך, הכוללת סעיף של "חיבור פרקט" בסכום של 5,100 ₪. לא ברור מה הקשר של הצעת המחיר לעניין, שכן מן התמונות לא עולות פגיעות הקשורות לבעייה בחיבור הפרקט.

5. מעדות התובע אף עולה כי הפרקט לא תוקן על ידי בעל מקצוע, כי אם על ידי התובע עצמו. אוסיף, כי לא מדובר בפרקט חדש, כי אם, על פי עדות התובע, פרקט שהיה כבן 5 שנים בעת כניסת הנתבעת לדירה. בהתחשב בכך שהתובע גר עם משפחתו וילדיו בדירה בתקופה האמורה, ובהתחשב בנטען לעניין זה בסעיף 27 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, אשר לא נסתר), יש להניח, כי מצבו לא היה חדש בעת השכירות. זאת, חרף עדות התובע כי היה במצב מעולה. הנחה זו אינה נסתרת מכך שהנתבעת הצהירה (סעיף 3 להסכם השכירות), כי מצאה את הדירה במצב טוב, תקין וראוי לשימוש, וויתרה על טענות בדבר אי התאמה, מום או פגם. בהתחשב בכך שמרבית הפגמים המתועדים אינם חורגים על פניהם מגדר בלאי סביר, למעט שני פגמים, בהם נראים חורים וקילופים בפרקט, אני פוסק לתובע בעניין זה, על דרך האמדן, סך של 1,200 ₪.

6. שטיחים. התובע טוען כי נגרמו לשטיחים מקיר לקיר בדירה נזקים בסך של 3,000 ₪. הוצגו תמונות המתעדות כתמים על גבי שטיחים בשני אזורים בדירה. הוצגה הצעת מחיר מיום 13.1.10 בדבר ניקוי השטיחים, על סך של 507 ₪. בהצעה צויין כי הוסבר ללקוח על כתמים מחומרים כימיים/שתן, אשר לא יהיו ניתנים להסרה, בכניסה למקלחת ובחדר ארונות. תיאור זה תואם את העולה מחומר הראיות, לפיו הנתבעת החזיקה כלבה בביתה. יצויין, כי אין בחומר הראיות עיגון לטענה שעלתה בסיכומי הנתבעת, כי הכלבה לא נכנסה לבית.

7. במצב זה, אני קובע כי קיים נזק אשר על הנתבעת לפצות את התובע בגינו. לעניין גובה הנזק. צורפה הצעת מחיר מיום 5.11.10, אך לא קבלה, על סך של 3,443 ₪ (כולל מע"מ), בגין הנחת שטיחים מקיר לקיר, על גבי שטחים של 23 מ"ר ו – 21 מ"ר. היקפם של שטחים אלה חורג במידה משמעותית מהיקף הכתמים העולים מן התמונות. מועד הצעת המחיר מאוחר בקרוב לשנה מן המועד בו פונתה הדירה על ידי הנתבעת ומשפחתה. במצב זה, לא ניתן לקבל את הסכום המופיע בהצעת המחיר כבסיס לחיובה של הנתבעת. אני קובע, על דרך האמדן, את היקף הנזק לעניין זה בסך של 1,500 ₪, כולל מע"מ.

8. ספה. התובע טוען לנזקים לספה שנותרה בדירה בסך של 1,200 ₪. הנתבעת הצהירה בנספח להסכם כי קיבלה ספה, במצב תקין, והתחייבה כי שמירה עליו תהא תנאי יסודי להסכם. מעיון בתמונות שהוצגו עולה, כי אכן נגרם נזק לספה. בהצעת מחיר מיום 14.1.10 צויין כי הכריות שחוקות מאד, ואין הבטחה להסרת כתמי רנדים/שתן. עלות הניקוי הוערכה ב – 1,115 ₪. לא צורפה קבלה על ניקוי הספה. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שאין זה סביר כי שחיקת הספה אירעה בתקופה של כשמונה חודשים בהם החזיקה הנתבעת את הדירה עם ילדיה, אני פוסק לתובע, על דרך האמדן, סך של 800 ₪ בגין עניין זה.

9. כיריים. התובע טוען לנזק של 2,000 ₪ בגין נזקים לכיריים. הוצגו תמונות המלמדות על סדקים בכיריים. עם זאת, עולה בבירור מן התמונות כי אין מדובר בכיריים חדשים. לא הוצגה לעניין זה הצעת מחיר או חשבונית. במצב זה, אין בפניי ראיות המאפשרות לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין עניין זה, ולו בדרך האמדן. התביעה בראש זה נדחית.

10. קירות. התובע טוען כי הנתבעת השאירה קירות מטונפים וחורים בקירות, וגרמה בכך לנזק של 1,500 ₪. הוצגו תמונות בהן ניתן לראות מספר חורים קטנים באזור מתגי תאורה. קיומם של חורים כאמור עולה גם מעדות הנתבעת, אשר טענה כי היו בעת ששכרה את הדירה. בהקשר זה אציין, כי מן התמונות שהוצגו לא עולים בהקשר זה פגמים מהותיים, העומדים בסתירה להצהרה הנ"ל שבסעיף 3 להסכם השכירות, בדבר מצבה התקין של הדירה. מעבר לחורים הנראים בתמונות, אין תיעוד בלתי אמצעי של נזקים, לרבות לגבי מצבם הקשה הנטען של הקירות.

11. בהקשר זה לא נעלמה מעיני עדות התובעת, אשר טענה כי הקירות בדירה היו "מפוצצים" בעת ששכרה אותה, וכי התלוננה בפניי התובע על כך בטרם שכרה את הדירה (עמוד 3). קשה ליישב בין הדברים ובין תוכנו של סעיף 3 הנ"ל. עם זאת, מהמשך עדותה של הנתבעת עולה האפשרות המסתברת כי כוונת הדברים היתה לכך שהקירות לא היו מסויידים. אציין, כי אין טענה כי הקירות היו מסויידים בעת שכירת הדירה. בנסיבות אלה, אין בעדות הנתבעת כדי לסייע לתובע בנקודה זו.

12. התובע הציג בהקשר זה פתקה, אשר אינה קבלה או חשבונית כדין, בדבר תשלום של 3,500 ₪ מן התובע לצבעי. המסמך קביל, שכן ניתן להבין שניתן לתובע. הוא רלוונטי לעניין. לא ברור, עם זאת, מדוע לא הוצגה חשבונית כדין. לא ברור גם מדוע קיים פער בין הסכום שבמסמך ובין סכום התביעה. עולה מפער זה, כי היקף העבודות שבוצעו בפועל אינו קשור לליקויים הנטענים בכתב התביעה. עוד יצויין, כי אין בפתק האמור התייחסות כלשהו לתיקון חורים בקירות. במצב זה, ובאין חיוב חוזי של הנתבעת לסייד את הדירה בטרם יציאה, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין עניין זה.

13. הפסד דמי שכירות. התובע טוען לנזק של אבדן דמי שכירות לתקופה של חודש, בסך של 4,200 ₪, בגין הצורך לתקן את הדירה לאחר שהנתבעת עזבה אותה ביום 31.12.09. דין טענה זו להידחות. עזיבת הנתבעת היתה בהסכמה. לא היתה מניעה כי התובע יתארגן מראש למציאת שוכרים חלופיים, בסמוך לעזיבתה. לא הוצגו בחומר שבפניי נזקים אשר הצדיקו תיקונים של יותר מימים בודדים, וחורגים מן הנדרש ברגיל במצב של העברת דירה בין שוכר אחד למשנהו. כך לגבי צביעת הדירה, אשר היקפה חרג בהרבה מן הנזק הנטען בכתב התביעה. כך לגבי הפרקט (עניין אשר התובע עצמו טוען כי לא הוקדשו לו אלא יומיים). השטיחים הנזכרים לעיל כלל לא הוחלפו בטרם כניסת השוכרים החדשים למקום (עדות התובע, עמוד 2). ממילא לא היה בעניין זה כדי לגרום לנזק לתובע לעניין דמי שכירות. מעבר לפרקט ולצביעה (אשר ארכה, על פי הפתק שהוצג, 10 ימים), לא הוצגו ראיות של ממש על עבודות בבית. נוכח כל האמור, אין הצדקה לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין עניין זה. התביעה לעניין זה נדחית.

14. סיכום ביניים (תביעה עיקרית): התוצאה היא, כי בסך הכל יש לפסוק לתובע, בגין טענותיו בתביעה העיקרית, סך של 3,500 ₪. אדון עתה בטענות הקיזוז של הנתבעת.

קיזוז

15. לוכד נחשים. הנתבעת טוענת כי נשאה בעלות של 500 ₪ ששולמו ללוכד נחשים, בגין נחש שהסתתר בחצר. לעניין זה לא הוצגו קבלה או חשבונית. במצב זה, דין התביעה לעניין זה להידחות.

16. הפרש בדמי שכירות. הנתבעת טוענת כי נאלצה לעזוב את הדירה בשל הטרדות של התובע, ושכרה דירה אחרת, בעלות חודשית של 5,250 ₪. לטענתה, מדובר בתקופת שכירות של 16 חודשים. הנתבעת טוענת כי על התובע לשאת בהפרש בין סכום זה, ובין דמי השכירות החודשיים אותם שילמה לתובע, בסך של 4,200 ₪.