צדוק נ' יהונתן ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 11.12.2009 בעת שנסע ברחוב פתח לפתע הנתבע 1 את דלת רכב הנתבע 2 ופגע בצד השמאלי קדמי של רכב התובע.

לטענת הנתבעים התאונה ארעה באשמו הבלעדי של התובע אשר נסע במהירות גבוהה ולא הבחין בנתבע 1 כשהוא נכנס לרכבו ובשעה שהדלת עדיין היתה פתוחה.

הנתבעת 3 כמי שהינה המבטחת של שני הרכבים הותירה את סוגיית האחריות לשיקול דעת בית המשפט, ומצאה אך להפנות לשאלת גובה הנזקים הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

השאלה הראשונה לה נדרשתי הינה השאלה האם דלת רכבם של הנתבעים היתה פתוחה במועד התאונה אם לאו.

בעניין זה מצאתי לקבל את גרסת התובע וזאת ממספר טעמים.

מצאתי את גרסתו של הנתבע 1 בפני ככזו שנמצאו בה סתירות אלו מול האמור בכתב ההגנה ואל מול התמונות והנתונים שהוצגו לי.

בכתב ההגנה נטען בסעיף ג' כי התובע בדיוק נכנס לרכב וטרם הספיק לסגור את הדלת.

עם זאת במסגרת הדיון בפני, טען הנתבע כי ביקש בדיוק לצאת מן הרכב בשעה שארעה התאונה.

בדיון בפני עלה כי הנתבע החנה את רכבו במקום שאסור לחנייה, והטעם שניתן לי לכך על ידי אביו של הנתבע 1 הינה בכך שהנתבע 2 הינו נכה. עם זאת, מן הדיון עלה כי ברכב עושים שימוש הנתבע 1, אמו ואחותו.

התמונות שהוצגו לי מרכבו של התובע מלמדות כי הנזק לרכב התובע הוא צידי. הדעת נותנת כי ככל שדלת רכב הנתבעים היתה פתוחה במועד התאונה שהרי מקום הפגיעה ברכב התובע היה קדמי. עיון בתמונות תומך במפורש בגרסתו של התובע ואינו תומך בגרסת הנתבע באשר לדרך התרחשות התאונה.

בדיון הוצגו לי גם תמונות של רכב הנתבעים . עיון בתמונות אלו מלמד כי עיקר הנזק לדלת רכב הנתבעים הינו לכאורה בדופן הצידית, דבר התומך אף הוא בגרסת התובע באשר לדרך התרחשות התאונה.

טען הנתבע 2 בפני כי מעיון בתמונות שצולמו על ידו באמצעות מכשיר הטלפן הסלולארי ניתן ללמוד כי התובע הגיח במהירות גבוהה של כ- 70-80 קמ"ש, דבר המלמד על אחריותו לאירוע התאונה. בעניין זה יש להשיב שניים.

ראשית, לא הוגשה לי כל חוות דעת מומחה בעניין זה. הערכתו של הנתבע, אין בה די.

מאידך, עיון בתמונות נזקי רכבו של התובע מלמד כי עסקינן בפגיעה נקודתית. ככל שאכן היה רכבו של התובע נוסע במהירות רבה שהרי סביר כי היה נדרש לזמן לצורך עצירה והנזק היה נמשך לאורך הרכב.

בנוסף, שאלת מהירות נסיעתו של התובע יכול והיה בה כדי להשליך על שאלת קיומה של רשלנות תורמת, אך אין בה כדי לאיין את עיקר אחריותם של הנתבעים לאירוע התאונה.

באשר להיקף הנזקים שהרי התובע הציג לעיוני חוות דעת שמאי כמו גם חשבון בגין שכר טרחת השמאי. כן הוצגה לי חשבונית בגין תשלום עבור התיקון במוסך וכן אישור בדבר אי הגשת תביעות לחב' הביטוח.

התובע עתר לפיצוי בגין נזקיו הישירים בלבד. משהוכחה אחריות הנתבעים לאירוע התאונה, יש לחייבם במלוא נזקים אלו.