צדוק נ' הנהלת מלונות דן ואח'

פסק דין

בפני תביעה שיסודה הזמנת נופש במלון באמצעות סוכנות נסיעות.

לטענת התובע, על הנתבעת להשיב לו את כספי החופשה אשר לא מומשה וכן יש לפסוק פיצויים לנוכח עוגמת הנפש והעלבון שנגרמו לתובע ומשפחתו בשל היחס המשפיל ואובן החופשה המתוכננת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הנני סבורה כי יש לדחות את התביעה.

התובע הגיע למלון עם משפחתו בשעה 11.00. התובע הינו חבר מועדון לקוחות המקנה לו לטענתו קבלת חדר בשעה 14.00 לכל המאוחר.

התובע התאפק עד לשעה 15.00 ובשעה זו כבר ביקש לראות מישהו מהנהלת המלון על מנת לקבל חדר.

התובע נתקל בסירוב או אז לטענתו התערב קב"ט המלון אשר לא העיד בפני ואמר לו " תרגיע, אני מנייאק אם תשאר פה". או אז הוזמנה משטרה למקום.

התובע לא צירף לתביעתו את תנאי ההזמנה בדבר שעת הקבלה וכן תנאי מועדון החברים.

קב"ט אחר מנע ממנו גישה למנהלת המלון גב' טניה בללוב והתובע התבקש ללכת מהמלון לביתו.

תמונת דברים אחרת מצטיירת מעדויות הנתבעת וגרסתה כפי שהובאה בכתב ההגנה ובמהלך הדיון.

על פי גרסת הנתבעת התובע הזמין חופשה במלון המתייחסת לחדר אחד עבור ארבע נפשות.

בפועל הגיע התובע, כפי שהודה, עם אשתו ושלושה ילדים אחד מהם תינוק.

על פי נציג הנתבעת מספר הילדים, אף אם בין הילדים נמנה תינוק, מחייב מספר הנפשות הזמנת חדר נוסף לאור גודל החדר.

התובע הגיע והחל במהומות במלון מהשעה 11.00.

נאמר לתובע כי לאור התפוסה המלאה במלון לא ניתן יהא ליתן לו חדר בטרם השעה 15.00 היא שעת הקבלה.

המנהלת התורנית, גב' טנה בללוב, עקבה מקרוב אחר ההתרחשויות וקיבלה עדכונים מהצוות. המנהלת העידה כי בהיותה באיזור הקבלה, צעק התובע על פקידת הקבלה:" לא תביאי לי אני אזמבר אותך ואת לא יודעת מה אני אעשה לך".

בהמשך צעק וחפץ להכנס לחדרה. המנהלת שמעה כי התובע צעק :" תנו לי להיכנס אלה או שאני אזיין גם אותה".

הקב"ט, בן מירלשוילי חזר על תוכן הגידופים שהובאו לעיל.

התובע הודה כי צעק והרים את קולו, אך הכחיש את הגידופים המיוחסים לו.

אשת התובע העידה אך לא היתה עדה לתוכן השיחות.