צדדים ששבו ארצה לאחר תקופה שבה היה מרכז חייהם בחו'ל הסמכות וה'פורום הנאות' בעניינם

רקע ועובדות

לפנינו זוג שנישאו לפני כתשע שנים, חיו בארץ כשש שנים ולאחר מכן עברו להתגורר בארצות הברית. מנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים – כיום בגילאי 4, 6 ו־8. לפני כחצי שנה, בב' בניסן תשע"ו (10.4.2016), הגיעו בני הזוג לארץ לצורך חתונת אחות הבעל בירושלים. הבעל הגיש סמוך לביאתם לארץ – בבוקר יום החתונה של האחות, ה' בניסן תשע"ו (13.4.2016) – תביעת גירושין נגד האישה, שאליה כרך את נושא הילדים, המזונות והכתובה, והוציא גם צווי עיכוב יציאה נגד האישה והילדים.

מאידך גיסא, חמישה ימים לאחר מכן, בי' בניסן תשע"ו (18.4.2016), פתחה אף האישה תיקים בביה"ד הרבני – תיק שלום בית, החזקת ילדים, והוציאה צווי עיכוב יציאה נגד הבעל והילדים.

ביוני 2016 פתחה האישה תיק בעניין הילדים בביהמ"ש בניו יורק, ארה"ב.

הדיון הראשון והיחיד בענייניהם של הצדדים התקיים ביום כ"ט בסיוון תשע"ו (5.7.2016). בפתח הדיון טענה ב"כ האישה לחוסר סמכות של ביה"ד לדון בענייני הילדים, כאשר לדבריה הסמכות נתונה לביהמ"ש בארה"ב.

בהחלטה מיום כ"ב בתמוז התשע"ו (28.7.2016) כתב ביה"ד: "ביה"ד מבקש מהצדדים סיכומים בכתב בעניין זה בתוך 30 יום, ולאחר מכן יחליט ביה"ד בהתאם."

הבעל הגיש את סיכומיו ביום כ"ז באב תשע"ו (31.8.2016), ומכיוון שהאישה לא הגישה את סיכומיה וכבר עברו 30 יום מיום מתן ההחלטה, והבעל ביקש שילדיו יתחילו את שנת הלימודים וללא ספק הדבר צודק ונחוץ, לפיכך ביה"ד נתן ביום ח' באלול תשע"ו (11.9.2016) החלטה המורה על רישום הילדים למוסדות חינוך בארץ וכן על הסדרי ראיה.

האישה וב"כ ביקשו לבטל החלטה זו, היות שלדבריהם לא עבר הזמן שהקציב ביה"ד להגשת הסיכומים: ימי הפגרה אינם מהחשבון ולפיכך 30 הימים מתחילים לאחר הפגרה בלבד.

ביה"ד בהחלטה מיום ט"ז באלול התשע"ו (19.9.2016) דחה את טענת ב"כ האישה, ושם נכתב שימי הפגרה כן באים בחשבון הימים, ובנוסף קבע שהסמכות נתונה לביה"ד, אך לפנים משורת הדין, ובלי לגרוע מתוקף ההחלטה מיום ח' באלול (11.9), נתן ארכה נוספת לב"כ האישה להגיש סיכומים, ואם ישתכנע שאין סמכות לביה"ד אזי יבטל את החלטותיו.

ביום כ"ד באלול תשע"ו (27.9.2016), התקבלו סיכומי ב"כ האישה בביה"ד. נביא להלן את עיקרי טענות הצדדים ולאחר מכן נכתוב את עמדת ביה"ד בעניין.

טענות הבעל לסמכות ביה"ד

• האישה בעצמה פתחה תיק החזקת ילדים בביה"ד הרבני.
• ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעת האישה מכוח אמנת האג והטענה שהבעל חטף את הילדים. לפיכך מפסק ביהמ"ש יוצא שאין כל חיוב להשיבם לחו"ל, וממילא הסמכות לדון בעניינם אינה נתונה לביהמ"ש בחו"ל.

טענות האישה לחוסר סמכות ביה"ד

• הכריכה של ענייני המזונות והחזקת הילדים לתביעת הגירושין לא נעשתה בכנות ובתום לב, ולפיכך היא בטלה. הבעל הביא את אשתו לארץ בערמה כדי להגיש את התביעה בארץ ולא בארה"ב. הוא גם זה שרשם את הילדים למסגרות בארץ ללא ידיעתה.
• תביעת האישה בעניין החזקת הילדים בביה"ד נעשתה בצורה רשלנית על ידי בא כוחה בלא ידיעתה, הוא הטעה אותה, ואינה מבטאת את רצונה. בנוסף היא נעשתה רק כדי שתוכל להוציא צו עיכוב יציאה נגד הילדים.
• הפורום המתאים לדיון בעניינם של הילדים הוא ערכאה הנמצאת במקום שהיה מרכז חייהם, מפני ששם אפשר להביא ראיות ועדויות וכיו"ב לצורך הכרעת הדין באופן הראוי.
• בעניין זיקת הצדדים לארץ: הבעל בעצמו טען בבית המשפט שהדירה אינה שלהם אלא של אביו, מכיוון שלוו ממנו כסף לצורך רכישת הדירה, ועליהם להשיב לו את הכסף. ממילא אין לו זיקה לארץ, לדבריו (אלא שהאישה עצמה הכחישה זו ולטענתה הדירה שלהם, ובנוסף לכך – אין הלוואה כלל, ושטר ההלוואה שהגיש האיש בכתב התביעה מזויף).