צד שקיבל תצהיר תשובות לשאלון רשאי להגישן מבלי לזמן את המצהיר לעדות

א. הבקשות וההליכים

1.   עניינו של פסק דין זה בשתי בקשות רשות ערעור על החלטות של בית משפט השלום בירושלים בת.א. 12184/05.

2.    בהחלטה שביסוד בר"ע 1005/09 נדחתה בקשה של המבקש להגיש תשובות לשאלון שקיבל מאת המשיבה.

בהחלטה שביסוד בר"ע 1034/09 נדחתה בקשת המבקש למתן רשות לפיצול סעדים.

3.   בהחלטתי מ-16.9.09 נתבקשו תשובות המשיבה לשתי הבקשות.

4.   לאחר שנתקבלו תשובות המשיבה כנ"ל התקיים דיון ב-27.10.09. במסגרת אותו דיון התברר כי אין הסכמה לפשרה כלשהי לגבי מה שעל הפרק. בהמשך לכך הוסכם כי בית המשפט יפעל לפי הסמכות שמכח תקנה 410 לתקסד"א, דהיינו: ידון בבקשות כאילו ניתנה רשות ערעור לגבי שתי הבקשות והוגשו ערעורים על יסוד הרשות שניתנה, ובערעורים אלה ידון על יסוד הבקשות והתשובות כאילו היו סיכומים בכתב.

      ב. תוצאות סופיות בקליפות אגוזים

5.   לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בר"ע 1005/09 (בעניין השאלון) ולדחות את בר"ע 1034/09 (בעניין פיצול הסעדים).

      אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאות הנ"ל.

      ג. בר"ע 1005/09 (השאלון)

6.   אני סבור שבית המשפט קמא השקיף באורח מוטעה על מה שקשור בהגשת תצהיר תשובות לשאלון, וכפועל יוצא מכך הגיע לתוצאה שאינה נכונה.

7.   מן ההחלטה שביסוד הבר"ע (מ-19.5.09) ומן ההחלטה שקדמה לה (מ-26.2.09) עולה כי בית המשפט קמא סבר כי הגשת תצהיר תשובות לשאלון כרוכה בחקירת המצהיר ולכן החליט כפי שהחליט.

8.   ככלל, מצב הדברים בעניין הגשת תשובות לשאלון אינו כסברתו של בית המשפט קמא, ובמיוחד אין הדברים כך בנסיבות כמו אלה שהיו במקרה דנן.

      מכח תקנה 111 לתקסד"א - שכותרתה "השימוש בתשובות לשאלון" - רשאי צד שקיבל תצהיר תשובות לשאלון להגיש את התשובות שיבחר "בשעת הדיון". הוא אינו זקוק לשם כך שנותן התשובות יוזמן לעדות מטעם הצד שמטעמו ניתנו התשובות, וגם אינו צריך לזמן אותו כעד מטעמו לצורך הגשת תצהיר התשובות. גם מבחינת עיתוי ההגשה לא קיים מועד מוגדר להגשת התשובות. נראה שההיגיון שביסוד מצב עניינים זה הוא שההגשה מתאפשרת מכח עצם קבלת תצהיר התשובות מאת הצד שכנגד, ולכן אין צורך בנוכחות המצהיר, וכי מאפשרים לבעלי דין לעקוב אחר ההתפתחויות בהתנהלות המשפט ולהחליט מהו השלב שבו הוא בוחר להגיש את תצהיר התשובות לשאלון (או מקצתו).

      המגבלה היחידה שקובעת התקנה מתייחסת למקרה שבעל דין בחר שלא להגיש תצהיר תשובות מלא אלא להגיש רק מקצת התשובות. לגבי מצב עניינים כזה נקבע כי "אם היה בית המשפט סבור שיש קשר בין תשובות אחרות לבין התשובות שהוגשו כראיה עד שאין להשתמש באלה בלעדי אלה, רשאי הוא להורות שיוגשו גם התשובות האחרות".

      במקרה דנן לא נתעוררה בעיה מן הסוג האחרון, שהרי המבקש היה מעוניין דווקא להגיש את מלוא תצהיר התשובות. כמו כן מי שהצהיר מטעם המשיבה במענה לשאלון לא הוזמן כלל לעדות מטעם המשיבה. במצב עניינים זה היה מקום שבית המשפט קמא יקבל את תצהיר התשובות במלואו כראיה.

9.   בהמשך למה שנקבע לעיל אין בטענות המשיבה לעניין מועד הגשת הבר"ע כדי להצדיק סילוקה על הסף. בהחלטה מ-26.2.09 לא הכריע בית המשפט קמא סופית בנושא הגשת תצהיר התשובות לשאלון, אלא השאירו פתוח למו"מ בין הצדדים, ורק בהחלטה האחרונה (מ-19.5.09) החליט שלא לאפשר הגשתו. לגבי ההחלטה האחרונה הנ"ל לא עלתה טענה כי מועד הגשת הבר"ע היה כעבור יותר מ-30 יום ממועד המצאתה למבקש. במצב עניינים זה היה המבקש רשאי לפעול לעניין הגשת הבר"ע כפי שפעל.

10. מכל שנאמר עד כה ברור גם כי אין לפקוד על המבקש את אי הגשת תצהיר התשובות לשאלון בשלב שבו הגיש את תצהיריו שלו, כך שגם במובן זה לא קיימת למבקש בעיה של מועדים.

11. למעלה מן הצורך יצוין כי חשוב שבטרם מתן פסק הדין בבית המשפט קמא יגובש שם כל חומר הראיות הרלבנטי, ואין מקום להותיר נושא כזה פתוח בשל אפשרות הערעור על פסק הדין בכללותו. בהמשך לכך מצאתי לדון ולהכריע בבר"ע זו כבר עתה כפי שהכרעתי, ואני מוסיף כי ככל שהמבקש זקוק לארכה כלשהי (ואני סבור שאינו זקוק) הרי שהיא ניתנת לו.