צברי נ' לוי

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.5.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע באופנועו ברחוב גיסין. הנתבעת פנתה ימינה מרחוב המכבים ובמקום להשתלב בתנועה ימינה, היא פנתה לגיסין, אז ביקשה לבצע פניית פרסה וכלי הרכב התנגשו.

3. לטענת הנתבעת, ביקשה לפנות שמאלה ולשם כך עצרה את רכבה על מנת ליתן זכות קדימה לרכבים שנסעו בצומת. הנתבעת טענה שבעת שהיתה בעצירה מוחלטת, לפתע חשה בחבטה בחלק האחורי השמאלי ברכבה והבחין שאופנועו של התובע פגע ברכבה. הנתבעת טענה כי התובע לא שמר מרחק ולא האט על מנת להעניק לנתבעת את האפשרות לבצע את הפנייה שמאלה בבטחה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ישר ברחוב גיסין וחלף על פני הצומת. התובע הבחין בנתבעת פונה ימינה ומשתלבת לרחוב גיסין. לאחר מכן, הנתבעת ביקשה לבצע פניית פרסה ועל כן פנתה לפתע שמאלה לנתיבו. התובע בלם את האופנוע, אך פגע ברכב הנתבעת מאחור. התובע טען כי במידה וגרסת הנתבעת היתה נכונה הנזק היה רב והיה מבחין בה.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה לפיה פנתה ימינה לרחוב גיסין וביקשה לפנות שמאלה. לפיכך, נעמדה בכביש בעצירה מוחלטת, כשהיא מאותתת שמאלה והמתינה שהתנועה בנתיב הנגדי תחלוף. בעת שהיתה בעצירה מוחלטת במשך כשתי דקות פגע בה אופנוע התובע מאחור.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבעת עצמה הודתה כי פנתה ימינה לרחוב בו נסע התובע וביקשה לפנות שמאלה. לפיכך, התובעת שנסעה בנתיב הימני עברה לנתיב השמאלי בו נסע באותה שעה התובע. גרסת הנתבעת לפיה עמדה מספר דקות עד שהתנגש בה התובע איננה סבירה בעיני שכן אין הצדקה לכך שהתובע ימשיך לנסוע כאשר רוכב עומד חוסם את דרכו. כמו כן, במידה וגרסת הנתבעת היתה נכונה והיא עמדה שם במשך מספר דקות, הרי שהתובע לא יכול היה להעיד מהיכן הגיעה ולאן נסעה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת פנתה ימינה לכביש בו נסע באותה שעה התובע. היה עליה להבחין באופנועו של התובע ולהימנע ממעבר לנתיב השמאלי לצורך פניה שמאלה, בטרם ווידאה שהדרך פנויה והיה עליה לבצע הפניה בזהירות. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבעת פונה ימינה לכביש בו נסע ובהמשך הבחין בה פונה לנתיבו לצורך פניה שמאלה. מעיון בתמונות עולה כי בעת התאונה רכבה של התובעת כבר היה כולו בנתיב השמאלי. לפיכך, היה על התובע להבחין בנתבעת וליתן לה לעבור בבטחה, גם אם זכות הקדימה היתה מסורה לו ולמנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 25% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו מהטעם שבתאונת דרכים עסקינן. כמו כן, אובדן 3 ימי עבודה לא הוכח בחוו"ד רואה חשבון ואישור מעסיק.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 3,750 ₪ (המהווים 75%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 15.9.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: