צברי נ' יעקובוביץ ואח'

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 10,000 ש"ח (קרן, לא כולל שערוך והוצאות). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1716415133), עת הוגש לביצוע שטר חוב ע"ס 40,000 ₪ שעשה הנתבע 1, בערבות הנתבעים 2-3. בעת פתיחת התיק, הועמד סכום החוב על 10,000 ₪. הנתבעים הגישו התנגדות.

ביום 28.5.2014 נדונה ההתנגדות בדיון אשר התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, באופן שסכום פסק-הדין ינוע בין 0 ל-1,250 ₪. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

התובע השכיר דירה לנתבע 1 ולאשתו. לאחר כשנה וחצי, ובהסכמה, עזבו השוכרים את הדירה, ותחתיהם נכנסו שוכרים חדשים, משפחת פנחס. בסמוך לאחר ההחלפה, התברר כי חלק ממרצפות הדירה מוכתמות. השוכרים קיבלו על עצמם לטפל בחלק מהכתמים, ושילמו 1,500 ש"ח למשפחת פנחס לשם מימון בעל מקצוע. אחד כזה הוזמן, אך הטיפול לא היה אפקטיבי. התברר, כי הוא ביצע הברקה קריסטלית תחת ליטוש הכתמים קודם לביצוע ההברקה. בעקבות חוות-דעתו של איש מקצוע נוסף שהובא, התברר כי בתשלום סך 2000 ₪ ניתן להשלים את המלאכה.

כן נולדה המחלוקת: השוכרים, הטוענים כי שילמו את הסך של 1,500 ₪ למשפחת פנחס על פי הנחיית התובע, ועל פי מילתו, כי בתשלום זה יהיו פטורים מאחריות נוספת לעניין, וכי על כן לא היו מעורבים בעצם הזמנת בעל המקצוע הראשון ובמתן ההוראות לביצוע הברקה קריסטלית, היו מוכנים לממן את הסך של 500 ₪ הנוספים, אך אינם מוכנים להוציא עוד 2,000 ₪ מכיסם. מנגד, התובע, הטוען כי אמנם איפשר לשוכרים להסדיר את העניין במישרין מול משפחת פנחס, אך בשום אופן לא הסכים לפטור אותם מאחריות אם הטיפול לא יעלה יפה, דורש כי המרצפות יושבו לקדמותן על חשבון השוכרים, תהא העלות אשר תהא.

נוסף על עניין זה, אין מחלוקת כי השוכרים לא שילמו חשבונות גז מצטברים בסך של 155 ₪, וכי אף לא שילמו סך 300 ₪ לועד הבית, על פי הנחיית התובע, אשר נקלע למחלוקת עם ועד הבית בעניין מסוים. בנקודה אחרונה זו טוען התובע, כי היה על השוכרים לשלם לו את הסך האמור, ואילו השוכרים טוענים כי לא כך סוכם.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך כולל של 955 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1716415133 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: