צברי נ' בן דוד

פסק דין

1.ביום 21.12.11 רכש התובע בבית עסקו של הנתבע "מרכז הסלולר" בפרדס חנה, מכשיר טלפון סלולרי מדגם "אייפון G3" תמורת סכום של 1,750 ₪ (להלן: "המכשיר הראשון").

2.לטענת התובע, למן ההתחלה ארעו במכשיר זה תקלות שונות ולאחר 6 פעמים בהן נמסר לתיקון, נאות הנתבע להחליפו במכשיר אחר, מחודש, מאותו דגם (להלן: "המכשיר השני"). אלא שלא חלף זמן רב וגם מכשיר זה התקלקל ולאחר 5 פעמים בהן הוכנס הוא לתיקון, הציע הנתבע להחליפו במכשיר אחר.

התובע טוען כי סרב להצעת ההחלפה הנוספת וביקש מהנתבע כי ישיב לו את סכום הרכישה או יאפשר לו לרכוש מכשיר חדש אחר תוך הוספת הפרש העלות ואולם זה סרב לעשות כן.

3.את עתירתו לפיצוי בסך 6,000 ₪ מסביר התובע בעוגמת הנפש הגדולה שנגרמה לו ולבתו כתוצאה מהתקלות הרבות שארעו בשני המכשירים, בצורך להגיע אל החנות פעם אחר פעם ובתחושה "שעבדו עליו בעיניים".

4.בכתב ההגנה שהוגש מטעמו וגם במהלך עדותו בפני, טען הנתבע כי הפעם הראשונה בה פנה אליו התובע בטענה לתקלה במכשיר הראשון היתה ביום 11.4.12, כ- 4 חודשים לאחר רכישתו וכי מספר ימים לאחר מכן, ב- 17.4.12, קבל ממנו התובע את המכשיר השני שהיה מכשיר חדש עם תעודת אחריות לשנה, מאותו יום. הנתבע הוסיף וטען כי היה זה לאחר שהוא החליף את "מח" המכשיר הראשון אל תוך גוף מחודש ואולם התובע סרב לכך ועמד על קבלת מכשיר חדש.

לטענת הנתבע, גם הפעם – ביום 28.8.12, רק בחלוף 4 חודשים נוספים הגיע אליו התובע עם טענה לתקלה ראשונה במכשיר השני.

5.הנתבע, המאשר כי החל ממועד זה ועד ליום 4.2.13 (במשך 5 חודשים), הופקד אצלו המכשיר 5 פעמים עם תקלות מסוגים שונים ובהן תקלה שנבעה מ"נסיון עצמאי לעדכון גרסה" שהיא תקלה המביאה להסרת אחריות היצרן (ר' טופס האחריות), טוען כי בתביעה שהגיש כנגדו, מנסה התובע למעשה ל"שדרג את המכשיר על חשבונו".

6.מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה, עולה התמונה הבאה:

ב- 21.12.11 נרכש המכשיר הראשון עם אחריות יצרן ל- 12 חודשים.

ב- 15.4.12 נמסר המכשיר הראשון לתיקון.

ב- 17.4.12 קבל התובע מכשיר חדש עם אחריות יצרן ל- 12 חודשים (כלומר עד 17.4.13).

מאז 28.8.12 ועד 4.2.13 נמסר המכשיר החדש לתיקון 5 פעמים (ב- 28.8.12, 21.10.12, 29.11.12, 26.12.12 ו- 4.2.13).

הנתבע אשר טען כי יש בידיו אסמכתאות לכל הפעמים בהן נמסר לו המכשיר לתיקון, לרבות הפעמים בהן הוא נשלח לתיקון במעבדה חיצונית, לא צרף אותן אל תיק בית המשפט על אף שאפשרתי לו לעשות כן. אלא שמנגד, טענת התובע למספר רב הרבה יותר של תקלות נותרה ללא תמיכה ראייתית, כשהוא מסביר זאת בכך שלא שמר על על ה"פתקים" אותם מסר לו הנתבע בכל הפעמים שבהן הוכנס המכשיר הראשון לתיקון.

7.התובע אשר טען כי נאלץ לרכוש עבור בתו מכשיר חדש, הגיש לעיוני (לאחר הדיון) חשבונית מס קבלה המלמדת על כך שביום 14.11.12 הוא רכש מכשיר "גלאקסי" חדש בחנות אחרת ושילם תמורתו סך של 2,154 ₪.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, דעתי היא כי דין התביעה להידחות.

שוכנעתי כי בסופו של דבר נתן הנתבע לתובע שירות הולם בכל אחת מהפעמים שבהן הוא פנה אליו, בהתאם לתעודות האחריות שניתנו לו לגבי שני המכשירים ויתכן שאף מעבר לכך.

אמנם בראיות שהוצגו בפני מטעם התובע עצמו אין כדי ללמד על פעמים קודמות של מסירת המכשיר הראשון לתיקון מלבד ביום 11.4.12 - בחלוף כ- 4 חודשים מיום שנרכש ואולם גם אם צודק הוא בטענותיו הנ"ל, הרי שבחלוף אותם 4 חודשים הוחלף המכשיר על פי דרישתו במכשיר חדש שגם לגביו ניתנה לו תעודת אחריות למשך שנה מאותו מועד והלאה.

הראיות שהוצגו מלמדות גם על כך שב – 4 הפעמים בהן הוכנס המכשיר החדש לתיקון קבל התובע מענה לפניותיו. מעבר לכך, מהמסמך המלמד על רכישת מכשיר נוסף בחנות אחרת עולה שהתובע רכש את אותו מכשיר חדש אחר עוד לאחר הפעם השניה בה הוא מסר את המכשיר השני לתיקון וכי על אף רכישת המכשיר הנוסף המשיך הוא להשתמש במכשיר השני שרכש אצל התובע והכניסו לתיקון פעמיים נוספות, כשבפעם החמישית (כ- 10 חודשים לאחר הרכישה ועל אף שהתקלה נמצאה בסוללה וזו הוחלפה על ידי הנתבע) הודיע כי הוא איננו מעוניין בתיקונים נוספים אלא בהחלפת המכשיר – דרישה שלטעמי היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.

9.התוצאה היא אם כן שהתביעה נדחית.