צביקה צמח נ' מועדון הכדורגל עירוני ניר רמת השרון ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין והלנת פיצויי פיטורין מהנתבעת.

2.ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה

א.התובע הועסק כמאמן כדורגל בנתבעות מיום 1/7/05 ועד ליום 31/5/08.

ב.הנתבעת 1 הנה מועדון כדורגל והנתבעת 2 הנה עמותה אשר מפעילה את הנתבעת 1.ג.התובע הועסק בנתבעות בהתאם להסכמי עבודה אשר האחרון בהם נחתם לעונת 2007 – 2008.

ד.התובע קיבל את שכרו בהתאם לתלושי שכר של הנתבעות.

ה.הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות סיום עבודתו והאם התובע פוטר או התפטר.

3.ראיות ועדים

בתיק זה הגישו תצהירו והעידו – התובע ומר מאיר יצחקי, יו"ר הנתבעת 1.

יובהר, כי טענות הנתבעות בתגובה לתביעתו של התובע הועלו לאורך כל ההליך באופן לקוני, ללא פירוט וללא כל נימוק וביסוס משפטי. כך גם בחרו הנתבעות להעיד את מר יצחקי אשר החל תפקידו ב- 2009 לאחר סיום עבודתו של התובע.

4.האם לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי על תביעה זו להתברר בפני המוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל בישראל. טענה זו יש לדחות מכל וכל.

תביעת התובע מתמקדת בשאלת זכאותו לתשלום פיצויי פיטורין על פי דין. תביעה זו איננה מסוג המחלוקות שניתן להעביר לבוררות והיא בסמכותו העניינית של בית דין זה. כבר נפסק בעניין סוגיית עיכוב ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות בהתדיינות שעל הצדדים לה חל חוק הספורט, כי אופיין הציבורי- קוגנטי של ההוראות המגינות, מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. משכך, ההכרעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד או בדבר קיומה של זכות מכח חקיקת מגן, אינה בת בוררות (דב"ע נה/3-125 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית, פד"ע כ"ט, 28; ראה גם בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי, פ"ד לד(3), 820; דב"ע מד/30163 הלסקו ישראל בע"מ – עזבון המנוח אלי גילאון, פד"ע כ"ח 66).

דברים אלה יפים אף מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט, שהרי בית הדין זה פסק כי דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו דין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחוייבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על פיו (דב"ע נז/3-5 ניסים לוי – התאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, פד"ע ל"ב 568).

לאור האמור הרי שלבית דין זה סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע ועל כך, נדון בטענותיו לגופו של עניין בפסק דין זה.

5.האם התובע פוטר או התפטר

מעיון בהסכמי העסקתו של התובע עולה, כי מדובר בתובע אשר הועסק על פי הסכם העסקה לתקופה קצובה אשר התחדשה מדי שנה ושנה על ידי הנתבעת. לאחר תום תקופת העסקה של 3 שנים. חוזה העסקתו של התובע לא התחדש.

סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורין קובע כדלקמן:

"(א) היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקיצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה; סרב העובד לחדש את החוזה – רואים אותו, לעניין חוק זה, כאילו התפטר.

(ב) הצעת המעביד לחודש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א) צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה".