צביקה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע עבד כאיש אחזקה במוסד "נעורים".

השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם היה אירוע חריג לתובע טרם קרות אירוע מוחי.

2.גרסת התובע היא שביום 20.11.11, שהיה יום חורפי ולחוץ במיוחד, הוא הוזעק במסגרת יום העבודה, לטפל באירוע דחוף של סתימות והצפות מרובות ובמימדים גדולים במתקן המוסד בו עבד. כאשר התובע גילה שאינו יכול לפתור את הבעיה, ניסה לאתר קבלן שיתן מענה לבעיה, אך לא צלח. לאחר אירוע זה, התובע החל לחוש ברע ופונה באמבולנס לבית חולים.

3.לאחר ששקלתי את גרסת התובע אל מול הראיות בתיק, לא שוכנעתי בקיומו של אירוע חריג, כפי טענת התובע. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

4.על פי ההלכה הפסוקה, "בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11 ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12); עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).

עוד נפסק כי יש להעדיף "התבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין' (עב"ל 248/98 פרץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 24." (עב"ל (ארצי) 686/08 בראנסי – המוסד לביטוח לאומי, 20.12.09).

5.מהמסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע עולה התמונה הבאה:

בדו"ח מד"א מיום 20.11.11, המתאר את פינויו של התובע ממקום העבודה אל בית חולים מאיר, אין תיאור של נסיבות כלשהן שקדמו לקריאה למד"א. בטופס קיים סעיף של "הערות", אך ההערה שנרשמה מתארת את התובע במועד הגעת הצוות למקום ("יושב על כסא מחובר לחמצן...") ותו לא.

בדו"ח המיון אין כל אזכור לאירוע בעבודה שקדם ל"חולשה צד שמאל" המתוארת בו. גם במכתב השחרור מבית החולים אין אזכור של דבר מה שאירע בעבודה. נרשם כי התובע "התקבל לאשפוז במחלקתנו לצורך בירור, טיפול ומנוחה לאחר אירוע של טשטוש ראיה...". עוד נרשם כי "ביום קבלתו בשעות הבוקר אירוע פתאומי של טשטוש ראיה, מלווה תחושה שעומד לאבד הכרה...".

לאחר שחרורו מבי"ח מאיר, התובע שהה בבית לוינשטיין. גם בסיכום המחלה (מיום 19.1.12), אין אזכור לאירוע כלשהו בעבודה, אשר קדם לתחושת החולשה ולאשפוז בבי"ח מאיר.

העולה ממסמכים אלה אינו תומך בגרסת התובע, אך בהיעדר גרסה שתסתור את גרסת התובע (אנמנזה שותקת), אין לקבוע כי מסמכים אלה מביאים למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובע.

6.שונה הדבר ביחס לתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, מיום 28.1.14, כחודשיים לאחר האירוע הנטען. בתעודה זו נרשמו הדברים הבאים: "בעת עבודה הרים חפצים שנפלו לו, הפה התעקם, הרגיש קושי בדיבור ונפל, הועבר לבי"ח מאיר".

כלומר תיאור של הרמת חפצים.

7.בטופס התביעה לדמי פגיעה, שנחתם ביום 31.1.12, נרשם בחלק "תיאור הפגיעה", - "ניהול רישומי במשרד". כלומר, עבודה משרדית.

8.התובע זומן לסניף המטפל, וביום 18.3.12 מסר את גרסתו. בתוך כך התובע סיפר במה עסק כאשר החל לחוש ברע. בתשובה לשאלה מהן העבודות שביצע באותו יום השיב כך:

"טיפלתי בעבודה באיזה שהוא מקום וסיור בשטח וזהו, זה היה יום חורפי גשום, בדקתי סתימות וניקוזים בשטח, זה היה יום רגיל, ללא עומס מיוחד." (עמוד 2 לחקירה, שורות 18-19).

בהמשך, כאשר נשאל מפורשות אם היה אירוע חריג יוצא מגדר הרגיל ביום המקרה או ביומיים שקדמו לו (בשישי שבת), התובע השיב:

"אני לא זוכר, נשכחו לי דברים מהראש, יכול להיות שהייתי לחוץ, תמיד יש לחץ בעבודה, לפעמים דברים לא הולכים טוב, תמיד יש לחץ." (עמוד 3, שורות 4-6).

התובע גם נשאל מדוע הוא קושר את האירוע המוחי לתאונת עבודה והשיב כך: