צבי שילה ואח' נ' אריה וייס

פסק דין

תביעה זו היא לפיצוי של התובעים בטענה כי הנתבע ניהל איתם משא ומתן שלא בתום לב וכי כיוון שהעיסקה לא יצאה אל הפועל, נגרמו להם נזקים.

הרקע לתביעה הוא משא ומתן אשר ניהלו הצדדים, כאשר מן הצד האחד הנתבע, היה מעוניין למכור דירה הרשומה על שם בנו ומן הצד האחר, התובעים היו מעוניינים לרכשה.

אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים על כך שנתקיימו מספר ישיבות והועברו טיוטות של הסכמים. אין גם מחלוקת כי היתה הסכמה על מחיר הדירה. למרות זאת, העסקה לא יצאה אל הפועל.

לגירסת התובעים, הנתבע חזר בו מן ההסכמות וגרם להם נזק.

לגירסת הנתבע, הצדדים לא הגיעו להסכמות על מועדי התשלומים ומועד מסירת הדירה ולפיכך העסקה נכשלה.

מקריאת כל החומר שבפניי נראה כי המחלוקת מצטמצמת לטיוטת חוזה אחת, כפי שיפורט להלן.

העובדות הנצרכות לענייננו

אלה העובדות אשר כלל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

ביום 5.9.05 נפגשו הצדדים בדירה נשוא העסקה וסיכמו ביניהם על מחיר הדירה, בעזרתו של עו"ד אמסטר.

זמן מה לאחר מכן, ככל הנראה ביום 16.9.05, שלח התובע לנתבע טיוטא ראשונה של חוזה (נספח א7 לתצהיר התביעה). בטיוטא זו לא היה מצויין מועד מסירת הדירה ולא צויינו מועדי התשלום.

לאחר מכן ולאחר שהיה דין ודברים בין הצדדים, ככל הנראה ביום 21.9.05, שלח התובע טיוטא נוספת של החוזה (נספח ה' לתצהיר התביעה). בטיוטא זו לא צויינו מועדים לתשלום, אולם צויין כי מסירת החזקה בדירה תעשה "לא יאוחר מיום 21 בדצמבר 2005 וכנגד קבלת מלא יתרת התמורה הכספית..."

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע דרש כי התשלומים יבוצעו במלואם בתוך 3 חודשים (סעיף 18 לסיכומי התביעה וכן סעיף 19 לתצהיר התביעה). כיוון שהמו"מ היה במחצית חודש ספטמבר, ניתן להבין מכאן כי היה ידוע לתובעים כי כל הכסף אמור להגיע לנתבע עד למחצית חודש דצמבר.

בהתאם לכך, בטיוטא השנייה רשם התובע כפי שרשם, כמצוטט לעיל.

עד כאן אין מחלוקת של ממש, ומכאן נפרדות דרכי הצדדים.

המחלוקת בדבר הטיוטא השלישית

התובע טוען כי לא היו טיוטות נוספות, וכי לאחר מכן חזר בו הנתבע מן ההתקשרות (סעיפים 22,23 לסיכומים).

לעומת זאת, הנתבע טוען כי התובע שלח טיוטת חוזה שלישית, למחרת הטיוטא השניה, ביום 22.9.05, שם הוא רשם את מועד מסירת החזקה בדירה ופרעון מלוא התשלומים עד ליום 15.1.06 (נספח ה2 שהגישו הנתבעים (בעמוד 20 לפרוטוקול). ויוער כי נרשם שם 15.1.05, אולם אין מחלוקת כי מדובר בטעות סופר).

התובעים מתכחשים לטיוטא השלישית וטוענים כי המסמך השלישי שנשלח היה זהה בדיוק למסמך השני (סעיפים 34 ואילך לסיכומים).

כדי להוכיח את טענתם כי לא היתה טיוטה שלישית, ביקשו התובעים להביא ראיות הזמה ואף ביקשו מינוי מומחה כדי שיבדוק את המחשב ויאשר את גירסתם (סעיף 38 לסיכומים).