צבי קרינסקי נ' אברהם ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה שעניינה הפרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.

2.ביום 7.11.12 בדיון שהתנהל לפני, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין:

"אנו מקבלים את המלצת בית המשפט לפיה, לסילוק מלא וסופי של התביעה ולפנים משורת הדין, ללא הכרה בחבות או באחריות, שתי התביעות תידחנה.

הנתבעת, בית ספר לנהיגה איציק אברהם, תספק לתובע בדיקת עיניים וכן טסט.

הטסט ייקבע בתוך 30 יום מהמועד שבו יתקשר התובע לנתבעת ויבקש מועד לטסט.

במידת האפשר, ייקבע הטסט בחב' אחרת וזאת בתיאום ובהסכמת שני הצדדים.

ככל האפשר, יבוצע הטסט ברכב של מורה נהיגה אשר יסופק על ידי התובע."

3.התובע הגיש תביעה נוספת וטען כי ביום 7.11.12, בתום הדיון, הודיע לנתבעת על רצונו לבצע טסט. אך הנתבעת זלזלה בו: גבתה 75 ₪ בגין שיעור נהיגה נוסף; המתינה עד הרגע האחרון לקביעת הטסט; שיקרה לגבי זמינות הרכב בו למד; לא עמדה בתאריך שנקבע לטסט ליום 6.12.12, ועל כן נגרם לתובע נזק בכך שרישיון הנהיגה שלו התעכב בשמונה שבועות נוספים. התובע עתר לסכומים הבאים: 75 ₪ החזר בעבור שיעור הנהיגה; 500 ₪ שווי טסט; 575 ₪ ביטול עסקה; 3,000 ₪ פיצוים עבור עיכוב בקבלת רישיון נהיגה ונזק/מניעת רווח כתוצאה מכך.

4.הנתבעת טענה מנגד כי מדובר בתביעה קנטרנית המוגשת בחוסר תום לב וללא ראיות לאחר שהסכסוך הוכרע לגופו במסגרת התביעה הקודמת. הנתבעת טענה כי התובע פנה לנתבעת וביקש טסט ובהתאם נערך לו שיעור ריענון ותואם לו מועד לטסט ליום 6.12.12. למרבה הצער, עקב תקלה שאינה בשליטת הנתבעת, לא ניתן היה לקיים את הטסט במועד שנקבע והוצע לתובע טסט יום למחרת וזיכוי בגין שיעור הנהיגה שלקח ובגינו חויב. בנוסף, הוצע לתובע לבצע את הטסט בכל מועד אחר לבחירתו, בהתאם להקצאות של משרד הרישוי. התובע סירב לקבל את הצעת הנתבעת והתעלם משיחות הטלפון המרובות שנעשו אליו. הנתבעת טענה כי התובע לא פנה אליה עד היום לקביעת הטסט ותחת זאת הגיש תביעה זו לפיצוי מופרז ללא הצדק. הנתבעת טענה כי במסגרת פסק הדין ניתנו לנתבעת 30 יום, ומשנקבע לתובע מועד חלופי לטסט ליום 7.12.12, הרי שפסק הדין קוים במלואו. הנתבעת הזכירה כי במסגרת הסכם הפשרה ויתרה על חוב של התובע בסך של 225 ₪. בנוסף, בהסכם בין הצדדים נקבע כי הטסט הינו חינם ועל כן לא זכאי התובע להחזר בגינו. גם דרישת התובע להחזר בסך של 575 ₪ בגין ביטול עסקה משולל יסוד היות והתובע קיבל את מלוא שיעורי הנהיגה בהתאם לעסקה ואף קיבל 11 שיעורים מעבר לכך. הנתבעת הכחישה זכאות התובע לפיצוי וטענה כי הסכום הנתבע הינו מופרך.

5.בדיון שנערך לפני טענה נציגת הנתבעת כי בהתאם להסכם הפשרה נקבע לתובע טסט ליום 6.12.12. בבוקרו של יום הטסט, שהיה יום גשום, המכונית בה היה אמור להיות מבוצע הטסט לא הניעה והתגלה כי קיים ברכב קצר חשמלי. הנציגה טענה כי לאור הסכסוך בעבר בין הצדדים, ועל מנת שהכל יתנהל כשורה, פנתה למשרד התחבורה וביקשה באופן חריג הקצאה נוספת לטסט ליום למחרת כשהיא מנמקת בקשתה במועד שהוקצב לה במסגרת פסק הדין. משרד הרישוי נענה לבקשתה והיא יצרה קשר אישית עם התובע לאחר חצי שעה מהמועד בו אמור היה להתקיים הטסט, התנצלה בפניו והודיעה לו על התקלה ברכב. נציגת הנתבעת הציעה לו לקיים את הטסט יום למחרת ב- 7.12.12. התובע טען כי אינו יכול במועד זה ועל כן הציעה לו לקיים את הטסט ביום ראשון 9.12.2 או בכל מועד אחר שנוח לו. בנוסף, הציעה לו פיצוי, באמצעות זיכוי בגין שיעור נהיגה. הנציגה טענה כי היא והפקידות במשרד התקשרו מאז לתובע והוא לא ענה. הנציגה טענה כי עמדו בהסכם הפשרה, בנוסף הוצע לתובע פיצוי ועל כן עתרה לחיוב התובע בהוצאות.

התובע טען כי הודיע לנתבעת על רצונו לבצע את הטסט ונקבע לו מועד ליום 6.12.12. בבוקר יום הטסט, שאכן היה יום גשום, חיכה חצי שעה לרכב שבושש להגיע. התובע טען כי רק בשעות הצהריים הודיעו לו כי הרכב התקלקל. התובע אישר כי הציעו לו לבצע את הטסט יום למחרת וכן הציעו לו טסט ביום ראשון 9.12.12 ופיצוי של שיעור נהיגה נוסף בחינם. התובע טען כי סירב להצעות אלה שהוצעו מצד הנתבעת וזאת לאור הסכסוך הקודם בין הצדדים, עגמת הנפש וחוסר האמון שפיתח כלפי הנתבעת מאחר ושיעורים רבים ושלושה טסטים בוטלו על ידה בעבר. לכן, דחה התובע את ההצעות, פנה לבית ספר אחר לנהיגה וביצע באמצעותו את הטסט כעבור שמונה שבועות. התובע טען כי הנתבעת זלזלה בו ולא העמידה לרשותו את הרכב עליו התאמן בנהיגה, על אף שהיה זמין במועד הטסט.

6.דיון -

אין מחלוקת שהצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו היה על הנתבעת לספק לתובע טסט בתוך 30 יום ממועד הודעה. התובע הודיע על רצונו לנתבעת ביום 7.12.12 ובהתאם נקבע לו הטסט ליום 6.12.12. התובע ביצע שיעור ריענון. ואציין כי לא מצאתי פגם בחיובו בגין שיעור זה, שכן בהסכם הפשרה לא נקבעה חבות הנתבעת לשלם בעבור שיעור נהיגה נוסף.

למרבה הצער, ארעה תקלה טכנית ברכב בו היה אמור להתבצע הטסט והוא לא התקיים.

עוד אין חולק, כי נציגת הנתבעת הודיעה לתובע על התקלה ברכב והציעה לו לקיים את הטסט ביום המחרת, בתאריך 7.12.12, עדיין בטווח הקבוע בהסכם הפשרה או ביום ראשון 9.12.12 או בכל מועד אחר עפ"י בחירתו וכן פיצוי בשווי שיעור נהיגה.

התובע טען כי דחה הצעותיה של הנתבעת לאור הביטולים ועגמת הנפש שנגרמה לו בעבר ובעקבות חוסר האמון שפיתח כלפי הנתבעת בעקבות הסכסוך הקודם שהתגלע בין הצדדים.

ברם, סבורה אני כי אין להיסטוריה בין הצדדים כל רלוונטיות לקיום הסכם הפשרה.

משהציעה הנתבעת לתובע מועד אחר לביצוע הטסט ביום למחרת, שהוא עדיין בטווח הזמן הנקוב הסכם הפשרה, היה עליו להסכים לו. במידה ומועד זה אינו נוח לו היה באפשרותו לקבוע הטסט לכל מועד אחר עפ"י בחירתו.

סירוב התובע לקבלת פיצוי בשווי שיעור נהיגה ולהצעות הנתבעת לקיום הטסט בכל מועד אחר, ותחת זאת הגשת תביעה זו, מהווה לדעתי עמידה בחוסר תום לב על קיומה של זכות.