צבי נ' משרד הבטחון אגף השיקום

פסק דין

1.התובע, נכה צה"ל בעל לקות בעיניו המזכה אותו בדרגת נכות של 52%, הגיש תביעה לבית-דין זה, המעלה טענות שונות כנגד החלטת הרופא המוסמך המרחבי של משרד הביטחון מיום 11.3.12, בה נקבע כי התובע כשיר לעבודה לעבודה ביום עבודה מלא בן 8 שעות. התביעה מופנית כנגד מדינת ישראל – משרד הביטחון.

התובע, אשר אינו מיוצג, לא הפנה בכתב תביעתו למקור סמכותו של בית-הדין לדון בתביעה כגון דא.

2.ביום 21.6.12 הגישה הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית. כמפורט בנימוקי הבקשה, על הליך הערעור על החלטת רופא מוסמך חלות הוראות תקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד – 1954, הקובעות כי הדרך הנכונה לתקוף החלטה זו הינה באמצעות ערר שיוגש לרופא המוסמך הראשי. משלא הוגש ערר כאמור – לא מיצה התובע את ההליכים הפתוחים בפניו.

זאת ועוד, כך נטען בבקשה, ככל שיבחר התובע להעלות טענות כנגד החלטת הרופא המוסמך הראשי – הרי שעליו לעתור לבית-המשפט לעניינים מינהליים שלו הסמכות הייחודית לדון בעתירה כאמור, וזאת בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תשנ"ב – 1992.

3.בתגובתו מיום 27.6.12 טען התובע כי לא מיצה את ההליכים כאמור בבקשת הנתבעת משום שאלה לא הובאו לידיעתו.

יחד עם זאת, מבקש התובע כי התובענה שבפנינו "תוקפא" עד שיסתיים הליך הערעור בפני הרופא המוסמך הראשי, באופן שיאפשר לו לשוב ולדרוש דיון בה, שכן, לגישתו, "בית הדין לעבודה הוא הגורם שראוי שידון בתביעה זו בתוקף העובדה כי הנושא העומד על הפרק הינו נושא של חוקי עבודה החלים על התובע ושאלת שעות עבודה תקניות ביום", ובשל כך כי "לבית משפט לעבודה יש את הידע לדון בעניינים אלה".

גם בתגובתו לא מפנה התובע לכל מקור שבדין, המעניק סמכות לבית-הדין לעבודה לדון בתביעתו.

4.סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 על תתי-סעיפיו קובע את גדרי סמכותו העניינית של בית-הדין האזורי לעבודה. עיון בסעיף מעלה כי, אכן, כטענת הנתבעת, אין לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה זו, בהתאם לעילה ולסעדים המבוקשים בה.

כאמור, התובע לא הצביע בתביעתו, כמו גם בתגובה לבקשה לדחייה על הסף, על כל מקור שבדין לסמכותו של בית-הדין לדון בתביעתו.

אנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי על החלטה כגון זו שמבקש התובע לתקוף חלות הוראות הוראות תקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד – 1954.

5.לפיכך, בהעדר סמכות עניינית לדון בתובענה שבנדון, ומכח סמכותנו לפי תקנה 45(א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין) התשנ"ב-1991, אנו דוחים את התביעה על הסף.

בהיעדר כל סמכות לדון בתביעה כאמור, אין לבית-הדין לעבודה כל סמכות להקפיא את ההליך, כבקשת התובע. תקיפת החלטת הרופא המוסמך הראשי, ככל שיחליט התובע לעתור כנגדה, ראוי שתוגש לערכאה המוסמכת כמפורט בבקשת הנתבעת.

6.בנסיבות העניין, ובהתאם לעמדת הנתבעת בבקשתה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ב, 02 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: