צבי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז באר שבע

החלטה

זהו גלגולה השני של בקשת החייב להפחתת צו התשלומים החודשי מסכום של 1,500 ₪ לסכום של 500 ₪.

בקשתו הראשונה של החייב נדחתה בעיקר על רקע הפער בין האמור בתצהירו לבין הנטען בבקשה, ונוכח התנגדותו של כונס הנכסים.

בגדריה של ההחלטה הראשונה הובהרה לחייב משמעותם ונפקותם המשפטית של הליכי הכינוס, במובן זה, שאינו יכול לפרוע חובות לנושה כזה או אחר שלא במסגרת הליכי הכינוס.

בבקשה זו שבפניי מבקש החייב להבהיר פערי המידע האמורים והוצאותיו.

על פי הנטען בבקשה, פערי המידע מקורם בשינוי נסיבות מהותי בין מועד הגשת הבקשה לבין מועדי הגשת הדוחות, ובכלל זה, הוצאות הנובעות מעצם כניסתו של החייב להליך פשיטת רגל (התשלום החודשי, אגרות, ושכ"ט עו"ד) וטיפולי פוריות.

עוד נטען, כי בני הזוג מצמצמים הוצאותיהם למינימום הכרחי והם הפנו לעניין זה לפירוט ההוצאות (המצוי במגמת ירידה) בדו"ח החודשי.

החייב הוסיף וטען, כי הוא משלם שכירות עבור יחידת דיור בלהבים בסכום של 2,500 ₪ הכוללת את כל הוצאות החובה הנלוות, למעט חשמל.

עוד אישר החייב כי החל מחודש אוקטובר הוא מועסק בעבודה זמנית אשר אינה תואמת את כישוריו והשכלתו.

שבתי ועיינתי בבקשת החייב וצרופותיה ונדמה לי, כי החייב אינו מבין את מעמדו כפושט רגל ולא הפנים חיוביו.

מעיון בדוחות לחודשים 7/10 -10/10 עולה כי הכנסת אשת החייב, ממנה מתקיימים בני הזוג, הינה כ- 5,600 ₪, אך הוצאותיהם כפולות ממנה.

עיון בהוצאות החייב מגלה הוצאות חריגות ובלתי הכרחיות.

וביתר פירוט.

לא יעלה על הדעת הוצאות טלפון בטווח של 500-1000 ₪. הוא הדין לגבי רכיב המתנות ורכיב כלי הבית. הוצאה נוספת, בלתי מובנת, היא מיסי עיריה. אם דמי השכירות כוללים(אליבא לשיטת החייב), הוצאות חובה, לא ברורה ההוצאה המוכתרת כ"עיריה" בסכום של כ- 550 ₪.

כן לא ברור מדוע ממשיך החייב לפרוע הלוואה לבנק מידי חודש בסכום של 900 ₪ (!!!) , לנהל חשבון בנק כרגיל ולשלם עמלות בגינו, ואין נפקא מינא אם חיוב זה משולם ע"י הורי החייב או על ידו. המשך פירעון ההלוואה (לרבות עמלות הבנק), הינה העדפת נושים אסורה בתכלית האיסור.

עוד מצאתי בדוח החייב הוצאה בגין עישון בסכום של 100 ₪(חודש 7.10), בחודש אוגוסט בסכום של 150 ₪ ובחודש ספטמבר- 200 ₪.

באשר להוצאות הנובעות מעצם כניסת החייב להליך הרי שאלה הן חד פעמיות ועם פתיחת התיק הסתיימו.

ובל נשכח, כי החייב דיווח כעת כי החל לעבוד בעבודה זמנית, אך לא טרח לציין מהותה ושכרו המשולם בגינה.

הימנעות החייב מהוצאות מיותרות, העדפת נושים, ומאמצים מצידו להשיא את הכנסתו תצמצם את הפער בין הכנסותיו להוצאותיו.

בשלב זה ונוכח האמור לעיל , איני מוצאת לנכון לבקש את תגובת הכונ"ר.