צבי נ' זגורי ואח'

פסק דין

(על דרך הפשרה)

א.מבוא

1.תחילתם של ההליכים שבפני בתביעה שהגישה גב' לידי צבי (להלן: "גב' צבי") כנגד ה"ה מר זגורי ומר ואנונו, הנתבעים, לפינוי מושכר ולתשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי מושכר.

2.גב' צבי טענה כי רכשה ביום 3.2.08 הזכויות במתחם הכולל שתי חניות, בית מלאכה ושלושה מחסנים ברחוב סירקין 8 א' בחיפה. נטען עוד כי הנתבעים שכרו במתחם בית מלאכה כאשר הסכם השכירות האחרון שהסדיר זכותם להחזיק בנכס נעשה ביום 1.3.07 עם מר גודני, אשר מכר לגב' צבי זכויותיו במתחם.

נטען כי בהתאם להסכם השכירות היה על הנתבעים לפנות המחסן עד יום 1.3.08 ואולם אלו לא עשו כן.

3.ביום 19.6.2008 הוגש כתב הגנה בו הכחישו הנתבעים טענות גב' צבי, טענו כי המחסן המוחזק על ידם אינו חלק מהמתחם בו רכשה גב' צבי זכויות, כי הינם דיירים מוגנים בבית המלאכה, כי הם מחזיקים בבית המלאכה עשרות שנים וכי פינויים מהנכס יגרום להם נזקים רבים והשקעותיהם הרבות בנכס שהושקעו במהלך השנים הרבות בהם החזיקו בנכס ירדו לטמיון.

4.בנוסף הגישו הנתבעים כנגד גב' צבי תביעה שכנגד ובה עתרו לחייבה לשלם להם סך של 143,000 ₪ בצירוף הוצאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בתביעה נתבעו פיצויים בגין נזקים שיגרמו לנתבעים עקב הצורך לפנות המושכר והשבת כספים שהוצאו על ידם לצורך השבחת המושכר.

5.כל טענת הנתבעים בכתב התביעה שכנגד הוכחשו על ידי גב' צבי בכתב הגנה שהוגש מטעמה ביום 9.9.08.

6.במסגרת ניהול ההליכים בתיק זה (בדיון בעתירות למתן צווים זמניים) הושג הסדר בין הצדדים כאמור בהחלטה מיום 14.4.08 בבש"א 6138/08.

בהתאמה התחייבו הנתבעים להמשיך ולשכור בית המלאכה עד יום 2.4.09 ולשלם דמי שכירות על פי קביעת שמאי שימונה על ידי בית המשפט ובשכרו יישאו שני הצדדים.

סוכם כי שאלת הפיצוי הנטען על ידי הנתבעים כי מגיע להם בגין השבחת הנכס או זכויותיהם בו ושאלת ההוצאות המגיעות לגב' צבי יידונו בתביעה העיקרית.

7.ביום 2.10.08 הוגשה חוות דעת שמאי, מר דותן דרעי, אשר מונה כמומחה בית המשפט. המומחה קבע כי דמי השכירות החודשיים הראויים בגין שכירת בית המלאכה הינו 700 ₪. יובהר כי דמי השכירות המוסכמים אותם שילמו הנתבעים היה סך השווה בשקלים ל – 100$ או סך של 421 ₪ (על פי האמור בעמוד 2 לסיכומי הנתבעים).

בהתאמה ועל פי המוסכם בין הצדדים הועלו דמי השכירות ששולמו על ידי הנתבעים עד לפינוי המושכר ואלו שילמו לגב' צבי סך חודשי של 700 ₪ עד לפינוי הנכס.

עיון בחוות דעת מר דותן דרעי מלמד כי קביעת דמי השכירות לא נעשתה על ידו בהתחשב בשיפורים נטענים שהוכנסו בנכס, הכל כאמור בסעיפים 8 ו – 9 לחוות הדעת. לא מצאתי בחוות הדעת הנ"ל תימוכין להנחת ב"כ הנתבעים בסיכומים כי העלאת דמי השכירות משקפת השבחת הנכס, על ידי הנתבעים.

8.ביום 26.10.2009 הושג הסכם נוסף בין הצדדים ולפיו ויתרו הנתבעים על טענה לקיומה של זכות קניינית כלשהי להם בנכס והם הודו, לצורך הכרעה בתיק זה בזכויותיה הקנייניות של גב' צבי בנכס.

גב' צבי חזרה בה מתביעותיה הכספיות כנגד הנתבעים והוסכם כי מאחר והנכס פונה התביעה העיקרית תדחה.

כל צד שמר לעצמו הזכות לטעון לזכאות להשבת הוצאותיו בגין ניהול ההליך העיקרי.

עוד הוסכם כי התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים תצומצם ובמסגרתה יטענו נתבעים רק לזכות להשבת כספים שהוצעו על ידם לצורך השבחת הנכס שנעשתה כאשר אלו החזיקו בנכס. הוסכם שההשבחה הינה הוספת רכוש שתואר על ידי המומחה מטעם הנתבעים מר גל בחוות דעתו מיום 5.1.09 כרכוש שלא ניתן לפירוק ושימוש חוזר.