צבג ואח' נ' אביעד ואח'

החלטה בבקשה למחיקת התביעה

לפני בקשה למחיקת התביעה בשל אי ביצוע גילוי מסמכים.

1.התובענה הוגשה על סכום של כ-800,00 ₪ בטענה של נזקים בשל איחור במסירת נכס מקרקעין. התובעים רכשו נכס מהנתבעים. בהסכם המכר הסכימו הצדדים כי הממכר יימסר לתובעים עד 31.12.08. עוד הוסכם כי אם יחפצו בכך הנתבעים, המוכרים, יהיו רשאים להחזיק בממכר שנה נוספת, עד ליום 31.12.09, בכפוף לתשלום דמי שכירות ששווים בשקלים, 2,000 $.

2.ב 21.10.09 הודיעו הנתבעים לתובעים ולעירייה כי יפנו את הנכס ביום 31.11.09. חרף זאת פינוהו ביום 31.12.09.

התובעים טוענים כי הודעת הנתבעים יצקה תוכן חדש להסכם, כי מועד הפינוי נקבע ליום 30.11.09, על הודעה זו הסתמכו, ולפיכך יש לראות את החודש הנוסף כהפרה יסודית של ההסכם המקנה לתובעים לא רק את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם בסכום של 50,000 $, אלא גם את דמי השכירות העונשים שנקבעו כסנקציה לפינוי שלא במועד.

3.התובעת 2 טענה כי עקב הודעתם הפתאומית של הנתבעים כי לא יפנו את הנכס במועד, נאלצה להאריך את הסכם השכירות בנכס הקודם שהחזיקה, ברבעון שנה, וכי נגרמו לה נזקים הכוללים את דמי השכירות העודפים, דמי הובלה, ואובדן הכנסות שיכולה הייתה להכניס בנכס החדש. תביעת התובע הועמדה על 280,000 ₪ ואילו תביעת התובעת 2 על סכום של 600,000 ₪.

4.הנתבעים טענו להעדר יריבות עם התובעת 2, אשר לא רכשה את הממכר ולא התחייבו כלפיה במאומה. לגופו של עניין טענו כי פינו את הנגרייה שהייתה באותו נכס כחודש לפני כן, ולא הייתה כל מניעה מבחינתם לעמוד במועד שקבעו, דהיינו סוף חודש נובמבר 2009, אלא שבנכס הייתה מצויה חריגת בניה, שאותה התחייבו להסיר, או לחלופין להכשיר בעירייה, וכי התובע מנע מהם את הריסתה, ואף פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה, שבירורו עיכב את מסירת הנכס. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו רכש התובע את הסככה המהוה חריגת בניה ואת האחריות להסרתה, לרבות כתב שיפוי לנתבעים, אם יתבעו בגין אי קיום התחייבותם כלפי העירייה.

5.הנתבעים ( להלן "המבקשים")הגישו בקשה למחיקת התביעה בשל הפרת צווי בית המשפט לגילוי מסמכים. קודם לכן, שלחו דרישה לגילוי מסמכים כללי וספציפי, משזו לא נענתה, הגישו בקשה לבית המשפט למען יינתן צו כמבוקש. ביום 23/10/11 קבעתי בהחלטתי כי המשיבים ישיבו לבקשה וכי נתונה למבקשים זכות תשובה לאחר מכן, בהתאם לתקנות 241(ג), 241(ג1) לתקסד"א. ביום 5/12/11 נתתי החלטתי לפיה: "הבקשה לגילוי ועיון במסמכים כלליים וספציפיים הועברה לתשובת המשיבים, אולם זו לא ניתנה. משחלף המועד שנקצב להגשת התשובה ומשלא נתבקשה הארכת מועד להגשת התשובה, הנני נותנת הצו כמבוקש". מסתבר, כי גם החלטתי זו זכתה להתעלמות מוחלטת מטעם המשיבים. גם לשאלת ההוצאות המשיבים לא השיבו, על אף שניתנה להם הזדמנות מפורשת לכך.

6.לטענת המבקשים, זכו לקבל רק ביום 12/1/11 גילוי ועיון חלקי בלבד, שלא בתצהיר ערוך כדין. על כן, פנו שוב אל המשיבים בדרישה ליתן תצהיר מלא וכדין – אולם גם דרישתם זו לא נענתה. עוד ציינו המבקשים כי מבקשים הם הזדמנות נוספת להשלמת ההליכים המקדמיים במועד שייקבע על ידי בית המשפט.

7.המשיבים השיבו לבקשה זו וטענו כי לא צירפו המסמכים המצוינים בס' 1-3 שכן לעמדתם, מסמכים אלה מצויים ממילא ברשות המבקשים וכך אף צוין במכתב. במכתב ציין ב"כ המשיבים כי: "...אם תבקש תצהיר על פי התקנות אשתדל להחתים את מרשי ביום א' הקרוב ולשלוח אליך את התצהיר מיד לאחר שיחתם". המשיבים אף מודים כי לא יהיו רשאים להציג מסמך כלשהו שאינו כלול במכתב. ב"כ המשיבים ציין בתגובתו כי יעשה כל שביכולתו כדי לברר אם נמצאים בידי מרשיו מסמכים ספציפיים המוזכרים במכתב.

8.בפתח הבקשה הארכתי בתיאור עובדות התביעה וההגנה על מנת להראות כי התובעים העמידו את הנתבעים בצורך להתגונן מפני תביעה כספית בת מאות אלפי שקלים בגין איחור בן חודש במסירת נכס ששכירתו הוערכה ע"י הצדדים ב- 2,000 $ לחודש. לנתבעים טענות כבדות משקל כנגד אי המסירה, והמעט שנותר- כי הליכים מקדמיים ינוהלו כדבעי וכי לא יערימו התובעים קשיים על הנתבעים, למצער בעניין זה.

9.למשיבים ניתנת ארכה לפנים משורת הדין. המשיבים ימסרו תצהיר ערוך כדין ובו יגלו המסמכים שהתבקשו תוך 10 ימים מהיום. ארכות נוספות - לא תינתנה. באם לא תמולא הדרישה במועד – תימחק התביעה.

10.בגין הבקשות שהוגשו בעבר בעניין זה והוזכרו לעיל, לא פסקתי הוצאות. המשיבים יישאו בתשלום הוצאות המבקשים בסך 4,000 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ב, 05 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: