צאלח מוצטפא נ' אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר צאלח מוצטפא קיסיה (להלן: "התובע") תושב דהריה אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית ובה ביקש לחייב את מעבידתו לשעבר חברת "אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת") בסכום של 52,480 ₪ כמפורט בכתב התביעה.

2.בתביעה שהגיש התובע ביוני 2009, טען התובע לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לנתבעת שנמשכו ברציפות, מאוקטובר 97' ועד לאוגוסט 2004. יחסים אלה הסתיימו לגרסת התובע, בפיטוריו על ידי הנתבעת אשר לא חידשה את היתר כניסתו לישראל, על אף בקשתו.

3.בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בכתב התביעה, בסכום של 12,355 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת של 2,948 ₪.

4.בתביעה נטען עוד כי על אף שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ברציפות בתקופה המצוינת בכתב התביעה, הדיווח שהעבירה הנתבעת לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר; וכתוצאה הפרשות הנתבעת לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה – הופרשו אף הן בחסר.

5.לפיכך התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגובה ההפרש בין הסכום שהיה על הנתבעת להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל. סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 6,652 ₪.

6.לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, לא שילמה הנתבעת לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע כי הנתבעת לא סיפקה לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה.

7.אשר על כן התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ימי חג בסך 3,126 ₪, דמי פדיון חופשה בסך 3,752 ₪, דמי כלכלה בסך 13,440 ₪, דמי הבראה בסך 5,088 ₪, ותשלום עבור ביגוד בסך 1,866 ₪.

8.בכתב ההגנה טענה הנתבעת להתיישנות התביעות לתשלום עבור ימי חג ולפדיון ימי חופשה.

הנתבעת הוסיפה, כי בתביעה על כל רכיביה אין ממש מאחר ודוחות שירות התעסוקה ובהם פירוט התקופות בהן הועסק התובע בשירותה, משקפים את מציאות העסקתו של התובע כהווייתה ומהן עולה כי התובע איננו זכאי לסעדים הנתבעים ברכיבי התביעה השונים.

9.בשים לב לטענות הצדדים את הדיון בפסק הדין אפתח בטענת התובע להעסקתו ברציפות בידי הנתבעת בתקופה הנטענת בכתב התביעה; ומשם אפנה לדיון ברכיבי התביעה השונים.

10.אין לקבל את טענת התובע כי דוחות שירות התעסוקה אינם משקפים את מציאות העסקתו על ידי הנתבעת, זאת בהתחשב במשמעות שיש לדיווח לשירות התעסוקה על מערך הזכויות והחובות של העובד והמעביד כאחד, ובהעדר ראיה סותרת לנתונים בדוחות אלו.

11.בהקשר זה יש לציין כי לדיווח לשירות התעסוקה על העסקתו של עובד, תושב הרשות הפלסטינאית בישראל, השלכות רוחב מעבר לזו הישירה על השכר והזכויות להם זכאי העובד המוסדרים באמצעות הדיווח האמור. כך לדוגמא, לדיווח זה נפקות בקביעת זכויותיו של עובד תושב שטחים אשר נפגע בעבודה בישראל, ועל יכולתו של המעביד להגדיר את השכר ששולם לעובד כאמור בתור "הוצאה מוכרת" לפני שלטונות המס, ועוד.

12.בנסיבות אלה, צד המבקש לסתור את הנתונים המופיעים ברישומי שירות התעסוקה המתייחסים להעסקתו של עובד תושב שטחים בישראל – חייב בנטל הוכחת הטענה. דבר שיש לעשות על ידי הבאת ראיות של ממש מהן ניתן ללמד כי הנתונים המופיעים בדוחות שירות התעסוקה - שגויים.

13.בענייננו פרט לאמירה סתמית בעדותו - אליה אדרש בהמשך – לא הציג התובע ראיה כלשהי שמתוכה ניתן ללמוד כי דיווחי הנתבעת לשירות התעסוקה על החודשים והימים בהם עבד בשירות הנתבעת בתקופה המצוינת בכתב התביעה (מחודש אוקטובר 97' ועד כולל אוגוסט 2004), דיווחים המקבלים ביטוי בדוחות שירות התעסוקה – אינם אמת.

14.כך לדוגמא לא הוצג בפני בית הדין אישור לפיו שילמה הנתבעת לתובע שכר בחודשים הכלולים בתקופה אליה מתייחסת התביעה (אוקטובר 97' עד אוגוסט 2004), שבהם על פי רישומי שירות התעסוקה לא עבד התובע בשירות הנתבעת. ראיה שהיה בה כדי לסתור את האמור בדיווח שהעבירה הנתבעת לשירות התעסוקה, לפיה לא עבד התובע באותם חודשים.

15.אין בידי לאמץ את הגרסה הסתמית שהעלה התובע בעדותו בפני, ולפיה עבד בשירות הנתבעת ברציפות מאוקטובר 97' ועד לאוגוסט 2004. זאת משאין התובע זוכר את תאריך תחילת עבודתו בנתבעת ותאריך סיומה (ראה עדות התובע: עמ' 4 לפרוטוקול מיום 1.7.2010 שורות 4-14) ובשעה שאותה אמירה עומדת בניגוד למציאות הביטחונית ששררה בעקבות אירועי ספטמבר 2000. מציאות אשר לא אפשרה את העסקתם של תושבי הרשות הפלסטינאית בישראל במשך מספר חודשים וממנה מתעלם התובע בגרסתו בפני.

16.רק אוסיף כי במסגרת עדותה הציגה הנתבעת רישום חודשי, שהנהיגה על בסיסו הוגש הדיווח לשירות התעסוקה. הרישום מציין את שם העובד, מס' תעודת הזהות של העובד, אזור מגוריו, אתר העבודה וימי העבודה. הרישום האמור שיש בידי הנתבעת להציג התייחס לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2004 ושולל את הטענה לפיה הגישה הנתבעת דיווח חסר על ימי עבודה שעבד התובע בשירותה, לשירות התעסוקה.

17.יוצא מכאן כי יש לאמץ את הנתונים המופיעים בדוחות שירות התעסוקה המתייחסים לחודשים ולימים שבהם עבד התובע בשירות הנתבעת, בתקופה לה מתייחסת התביעה. (החל מחודש אוקטובר 97' ועד לחודש אוגוסט 2004).

18.על בסיס האמור לעיל אפנה עתה לבחינת רכיבי התביעה השונים ואפתח בתביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.