צאלון נ' לרר

פסק דין

1.זוהי תביעה, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 4,500 ₪.

2.לטענת התובעת, בעלת הזכויות בדירה,המהווה, יחד עם יחידת דיור נוספת, בית מגורים ברחוב הראשונים 3 בפרדס חנה (להלן :"הדירה") היא השכירה לנתבעת את הדירה כאשר עפ"י הסכם השכירות האחרון עליו חתמו הצדדים ביום 5.10.09 הצהירה הנתבעת בסעיף 9 להסכם והתחייבה כדלקמן:

"השוכר מצהיר כי קיבל דירה נקייה, מסויידת ומתאימה למגורים ואם הדבר יתחייב באופן סביר, הוא מתחייב לסיידה על חשבונו עם החזרתה למשכיר..."

3.לטענת התובעת, הנתבעת שכרה את הדירה משך מספר שנים כאשר כל שנה חתמו הצדדים על הסכם חדש. התובעת טוענת כי באחד ההסכמים שקדמו להסכם האחרון ואשר נשלח לידי הנתבעת לצורך חתימתה עליו, החזירה הנתבעת את ההסכם כאשר בוצעה בו מחיקת המילים "נקיה ומסויידת" ואף ההתחייבות לסייד את הדירה נמחקה מן ההסכם, ולפיכך שלחה התובעת אל הנתבעת מכתב מיום 29.10.08 המוחה על שינוי זה, ועל כן, וכתוצאה מכך, בהסכם עליו חתמו הצדדים ביום 5.10.2009 לא הוכנס שינוי דומה.

4.התובעת טוענת כי ביום 4.10.2010 פג תוקף הסכם השכירות האחרון והנתבעת פינתה את הדירה, וביום 6.10.2010 הגיעה התובעת אל הדירה ומצאה, כי "שאריות מזון" וחפצים מפוזרים במקום ו"קירות לא נקיים ולא מסודרים" . על כן שלחה היא לנתבעת מכתב הנושא את התאריך 8.10.2010 ובו הודעה כי בכוונתה לממש את השיק לבטחון המוחזק בידיה.

5.עוד עולה מנספחי כתב התביעה, כי ביום 13.10.2010 הוציא "מ.מ. שיפוצים חשמל וגבס" לתובעת חשבונית מס ע"ס 4,500 ₪ בגין "תיקונים, צביעת הבית ברחוב הראשונים 3". לטענת התובעת, על הנתבעת להשיב לה את הסכום הנ"ל מכח התחייבותה עפ"י ההסכם בין הצדדים.

6.מספר טענות בפי הנתבעת; לטענת הנתבעת היא שכרה את הדירה משך עשר שנים, ובהסכם הראשון שנחתם בין הצדדים לא צויין כי היא קיבלה דירה מסויידת ונקיה ולא התחייבה לשאת בהוצאות צביעתה, או אז בשנת 2005 נשלח אל ביתה הסכם הכולל את סעיף 9 הנ"ל והנתבעת החזירה אותו חתום לאחר שנמחקו ממנו המילים "מסויידת ונקיה" ולאחר מחיקת התחייבותה לצבוע את הדירה. עוד טוענת הנתבעת כי היא התגוררה בדירה כ- 10 שנים והתובעת סירבה במשך השנים להשתתף בשיפוץ הבית עד שהיא, הנתבעת, נאלצה לצבוע את הדירה על חשבונה, לאחר שנקעה נפשה מן הרטיבות "ומחתיכות הצבע והטיח שנפלו על הראש" (ראו כתב ההגנה שהגישה הנתבעת). הנתבעת טוענת כי היא נאלצה לעזוב את הדירה לאחר ששבועיים לפני תום תקופת השכירות דרשה התובעת העלאת דמי השכירות ב 40%. לטענת הנתבעת לא היה צורך בצביעת הדירה, וכי רוב הסכום שהוציאה התובעת (סך 4,500 ₪) הוצא בגין תיקון ליקויים שהתגלו בבית בטרם עזיבת הנתבעת , ליקויים אלה , כך לטענת הנתבעת, אינם קשורים לצבע.

הראיות:

7.התובעת והנתבעת העידו בפניי. כמו-כן העידו שני עדים מטעם הנתבעת: הגב' איריס טויסטר - חברתה של הנתבעת משך שנים רבות אשר העידה כי "בשנת 2006 שכנעתי אותה להשקיע בדירה היא צבעה את הבית, שיפצה את הגינה והשקיעה הרבה מאד כסף, לא היה צריך לצבוע את הבית מחדש" (עדותה של הגב' טויסטר בעמוד 3 שורות 16-18 לפרוטוקול) . העד השני שהעיד הוא מר אריה חיים אשר העיד כי הוא התגורר ביחידה נפרדת המהווה חלק מן הבית בשלהי שנת 2000 והוא יודע כי הדירה לא היתה אחרי צביעה כאשר הנתבעת קיבלה את החזקה בה.

הכרעה:

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את דברי העדים ושקלתי את מהימנות דבריהם, אני דוחה את התביעה.

9.קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למצב הדירה ביום מסירתה לידי הנתבעת. אני מבכר את גרסת הנתבעת, לפיה ביום קבלת הדירה היא לא היתה מסויידת. למסקנה זו הגעתי ממספר נימוקים; הראשון הוא שבהסכם הראשון עליו חתמו הצדדים ביום 7.10.2000 לא הוזכר כי הדירה מסויידת או נקיה ולא הוזכר כי בעת עזיבת הדירה נושאת הנתבעת בחובת צביעתה וכל אשר התחייבה הנתבעת לבצע הוא "להחזיר המושכר במצב טוב, תקין, מתוקן וראוי לשימוש" (ראו סעיף 10 להסכם הראשון בין הצדדים- נספח ב' לכתב ההגנה); הטעם השני שהביאני למסקנה הנ"ל הוא האמור בהסכם עליו חתומה הנתבעת והשוכר הקודם של הדירה, ובו צויין כי "בעת העברת הדירה מסוזן לדבורה הדירה אינה מסויידת יש סימני רטיבות בקיר בסלון.." ודברי הנתבעת באשר להסכם זה היו אמינים עליי. הטעם השלישי הוא דבריו של מר אריה חיים, עד חסר אינטרס בתוצאת המשפט, שעדותו היתה מהימנה עליי, ולפיהם בעת שקיבלה הנתבעת את החזקה בדירה, היא קיבלה אותה לא צבועה (ראו עדותו של מר חיים בעמוד 3 שוורות 26-28 לפרוטוקול).

10.יחד עם זאת, ספק בליבי אם קביעתי הנ"ל גורעת מהתחייבות הנתבעת בהסכם האחרון שנחתם, כאמור, בשנת 2009 (ראו תוכן סעיף 9 להסכם בהערת בית המשפט בעמוד 2 שורות 3-6 לפרוטוקול). הנה אם כן, אף אם אקבל את טענת הנתבעת, כי קיבלה את הדירה ללא צביעה, אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיף 9 להסכם.

11.השאלה העיקרית היא, אפוא, האם הוכיחה התובעת את התנאים האמורים בסעיף 9 להסכם הקובע , כאמור, כי " השוכר מצהיר כי קיבל דירה נקייה, מסויידת ומתאימה למגורים ואם הדבר יתחייב באופן סביר, הוא מתחייב לסיידה על חשבונו עם החזרתה למשכיר...". מסקנתי היא שהתובעת לא הוכיחה כי עפ"י ההסכם הנ"ל היה על הנתבעת לסייד את הדירה או לצבוע אותה.

12.כאמור, הסעיף קובע כי "אם הדבר יתחייב באופן סביר" יהא על הנתבעת לסייד את הדירה. לא הובאו בפניי כל תמונות המוכיחות כי מצב הדירה היה מחייב את צביעתה, לא הובאה בפניי כל עדות אובייקטיבית המוכיחה זאת, ואף קבלן השיפוצים לא הובא לעדות על מנת שיתאר את מצב הדירה לפני הצביעה. בנוסף, בחשבונית מס שהוציא קבלן השיפוצים נרשם כי החשבונית הוצאה בגין "תיקונים וצביעת הבית". מהו חלקם של התיקונים בחשבונית ומהו חלקה של הצביעה ובאיזה חלק מחלקי הבית בוצעו העבודות (שהרי למדנו כי הבית מורכב משתי יחידות דיור לפחות). התובעת ולא הביאה את מוציא החשבונית לעדות על מנת שיפרט מה הוא ביצע, בגין מה שולם לו הסכום הנ"ל וכיצד הוא חושב.

13.לכל האמור לעיל, אוסיף כי העדה איריס טויסטר העידה בפני כי בשנת 2006 השקיעה הנתבעת כספים רבים לצורך תיקון וצביעת הדירה וביום עזיבת הנתבעת את הדירה לא היה כל צורך בצביעה מחדש.

14.המסקנה היא שהתובעת לא הוכיחה את התנאי האמור בסעיף 9 להסכם בין הצדדים המחייב את הנתבעת לצבוע את הדירה, ועל כן דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

15.אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל .

16.כל אחד מן הצדדים יהיה רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק דיני.