צאיג נ' לוזון ואח'

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בעתירה לחייבם בתשלום סכום של 5,795,329 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. זאת, בגין הלוואה שניטלה מבנק ושולמה בעיקרה על ידי התובע. סכום התביעה נחלק ל- 4,742,112 ₪ בגין חלקם הנטען של הנתבעים באותה הלוואה והיתרה נקשרת להפרשי ריבית מאז ששולמה ועד להגשת התביעה. התביעה נסמכת על פסק דין חלקי מיום 4.10.2011, בגדרי ת"א 1353/06 משה צאיג ואח' נ' ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ ואח', לפיו ניתן סעד הצהרתי הקובע כי הנתבעים חייבים בפירעון 5/6 מסכום ההלוואה שנלקחה מבנק דיסקונט על ידי התובע ביום 29.10.2002 (להלן: "פסק הדין החלקי"),

הצדדים ורקע עובדתי

1. התובע (להלן: "צאיג" או "התובע") הוא איש עסקים בעל אזרחות ישראלית ופנמית שעיקר עיסוקו בתחום היהלומים. הנתבע 1 (להלן: "לוזון") הוא איש עסקים ישראלי שעיקר עיסוקו ביזמות ובהשקעות נדל"ן. הנתבעות 2-3 הן חברות פרטיות הרשומות בישראל ומצויות בשליטתו ובבעלותו של לוזון (להלן: "החברות").

    

2. צאיג ולוזון הכירו בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, על רקע רצונו של צאיג להשקיע בפרויקטים בנדל"ן בישראל. בגדרי השותפות העסקית בין צאיג לבין לוזון, העביר צאיג כספים לצורך רכישת מקרקעין בישראל בהסתמך על מידע שמסר לו לוזון וכן מסר בידי ללוזון ייפוי כוח לביצוע פעולות כספיות שונות.

    

3. בשנת 2006 הגישו צאיג ואשתו - גב' מריה לורטו סרנו, תביעה לבית משפט זה (ת"א (ת"א) 1353/06 צאיג ואח' נ' לוזון נכסים והשקעות בע"מ, שבמהלך בירורה ניתן פסק הדין החלקי (להלן "ההליך הקודם")). בהליך הקודם נתבעו לוזון והחברות ונטען כי לוזון פעל במרמה והפר התחייבויותיו כלפי צאיג ואשתו במטרה לשים ידו על כספם. בית המשפט התבקש לחייב את לוזון ואת החברות לשלם סכומי כסף לצאיג ולאשתו וכן התבקשו סעדים הצהרתיים, צווי עשה וצווים למתן חשבונות. לוזון והחברות הגישו תביעה שכנגד.

    

4. בין היתר ובהקשר לתובענה שבנדון, התבקשו בהליך הקודם סעדים ביחס לזכויות במקרקעין בנוה עוז (גוש 6371 חלקה 4) (להלן "המקרקעין בנוה עוז") והלוואה בסכום של 1,360,000 דולר שנלקחה ביום 29.10.2002 מבנק דיסקונט (להלן: "הבנק" ו –"ההלוואה" בהתאמה). ההלוואה נרשמה על שמו של צאיג בלבד ואולם, מושכנו כנגדה מלוא הזכויות במקרקעין בנווה עוז, שהוחזקו במשותף על ידי צאיג ולוזון.

    

5. ביום 4.10.11 ניתן פסק הדין החלקי בהליך הקודם (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ד' פלפל) ונקבע, בין היתר וכסעד הצהרתי כפי שהתבקש, כי ההלוואה נלקחה על ידי צאיג ולוזון במשותף וכי לוזון והחברות חייבים בפרעון 5/6 מההלוואה, בזו הלשון: