צאודר נ' מה טוב

ערעור מיום 27.11.08 על פסק דין מיום 2.11.08 של בית משפט השלום בת"א-יפו (כב' השופט משה סובל) בתיק אזרחי 34250/08

פסק דין

1.בימ"ש השלום דחה בקשה למתן רשות להתגונן וחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה. כתב התביעה התבסס על זכרון דברים מתאריך 26.5.08 למכירת דירה והסעד הכספי שניתן בבימ"ש השלום הוא הפיצוי המוסכם שנקבע בסע' 12 לזכרון הדברים בסך של 65,000 ש"ח.

השופט המלומד קבע בהסתמך על התיעוד הכתוב שהוגש לו כי הנתבעת הפרה את זכרון הדברים ולכן עליה לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם.

2.אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי ראוי היה לתת בעניננו רשות להתגונן.

בשים לב למסקנה זו, ובהתחשב בכך שהדיון יוחזר לבימ"ש השלום, ראוי כי אקצר בהנמקה כאן.

3.בתצהיר מטעם בתה של המערערת שהוגש בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן, היא מתארת את הפגישה בישראל בינה לבין הקונים ועורך הדין שהכין טיוטא של חוזה בשמם של הקונים, לחתימת הצדדים. לפי תיאורה של הבת בתצהיר, לא עלתה פגישה זו יפה בשל העדר הסכמה של הצדדים בשני נושאים מהותיים, דהיינו מועד ואופן תשלום תמורת הנמכר, והצד האמור לשאת בתשלום למינהל מקרקעי ישראל בגין דמי היוון.

לפי התאור בתצהיר, סעיפים 13 ו- 14 שם, היו צעקות מטעם הקונים הפוטנציאליים, נסיון של עורך הדין שנכח בפגישה לשכנע את הקונים להסכים לתנאי החוזה לא צלח, כך שהמצהירה לקחה בחזרה את כל המסמכים ועזבה את המשרד.

ניתן להבין מתאור זה, לכאורה, כי תוצאת הפגישה היתה אי הסכמה בדבר תנאי מכירת הדירה. לשון אחר: הצדדים שהיו נוכחים באותו מפגש, הביאו בהתנהגותם לכלל מסקנה כי עיסקת המכר ביניהם לא תצא לפועל.

לכך יש להוסיף כי בפועל לא שולם דבר עד אותו שלב ע"י הקונה המיועד למוכרת (נמסר שיק עם חתימת זכרון הדברים, אך שיק זה לא נפרע).

4.השופט המלומד בהחלטתו המפורטת ביסס את קביעותיו העובדתיות על ניתוח של המסמכים הכתובים שהוצגו בפניו. עם זאת, לא ניתן לשלול אפשרות שהמערערת תצליח להראות לבימ"ש השלום, כי ההתנהגות בפועל של הצדדים מחייבת מסקנות אחרות מאלה העולות מהתיעוד הכתוב.

אינני סבור, שבשלב המוקדם של בקשה לרשות להתגונן ראוי לחסום את דרכה של המערערת בכיוון זה.

5.אינני מביע דעה בשאלה אם יש מקום להרשות למערערת להביא טענות בענין שיעור הפיצוי הכספי המגיע בהנחה של הפרת זכרון הדברים, שכן לא נזקקתי לנושא זה לצורך פסק הדין הנוכחי.

6.בשים לב לשיקולים דלעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את ההחלטה מתאריך 2.11.08 ופסק הדין שניתן בעקבותיה.

המערערת זכאית לרשות להתגונן והדיון יימשך בבימ"ש השלום בהתאם.

אני מחייב את המשיב לשלם למערערת את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, להיום.

הערבון בערעור יוחזר למי שהפקידו.

ניתן והודע היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים.

גדעון גינת, סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: